ויקחו לי תרומה

ויקחו לי תרומה

בתרומה (פרק כה פ״ב), דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי. ע״כ. וידועה הקושיא למה נקט לשון ויקחו, והרי זהו צווי לבנ״י לתת תרומה והיה צ״ל ויתנו או ויתרמו.

במדרש אגדה תירץ הקושיא, דהלא כתוב בנביא (חגי פ״ב), לי הכסף ולי הזהב נאום ה׳ צבאות, הילכך אמר הקב״ה לישראל, התנדבו ועשו המשכן, ואל תאמרו מכיסכם אתם נותנים דבר, כי משלי הוא הכל, לפיכך אמר ויקחו לי, משלי. עכ״ד. וכן ביאר באלשיך הקדוש בהרחבה.

עוד ביאר האלשיך בדרך אחרת, ע״פ מה שאמרו חז״ל (ויקרא רבה פל״ד פ״ח), שכשאדם נותן צדקה לעני, יותר ממה שהוא עושה עם העני העני עושה עימו, וטעמא דמילתא, לפי שבעל הבית נותן לעני כיכר או מטבע שהם גשמיים והעני בעת שמקבלם נותן לבעל הבית בכך שכר רוחני, וגם מזכה אותו במלאך הנעשה ע״י המצווה, אשר אלו אין להם ערך בזהב ובכסף.

כך כאשר הי״ת מקבל מיד בנ״י תרומה למשכן, הרי בודאי יותר מאשר בנ״י נותנים לו הוא נותן להם, כי אין תרומתם אלא דברים גשמיים, זהב, כסף ונחושת, אבל שכרם מאת ה׳ הינו אושר רוחני אשר אין ערוך לו בכל הון שבעולם, וזהו דכתיב ויקחו ולא יתנו, שכן בנ״י בתרומתם לוקחים יותר מאשר נותנים.

יש שביארו ביאור נוסף, כי הנה כאשר אדם פשוט נותן מתנה לאדם חשוב שאינו נוהג לקבל מתנות, והלה מקבלה מידו, אזי הנותן נחשב למקבל, וזאת מכיון שיש לו הנאה מכך שהאדם החשוב החשיב אותו בקבלו ממנו את מתנתו, והדבר מבואר בגמ׳ בקידושין (דף ז ע״א), שהאשה יכולה להתקדש בגוונא שנותנת מטבע לאדם חשוב, לפי שלא נחשב שהיא נותנת לו אלא שהוא נותן לה, את ההנאה, וזהו כסף הקידושין.

ובזה א״ש דכתיב ויקחו ולא ויתנו, שכן בני ישראל, כמו האשה, אינם הנותנים אלא המקבלים,  לפי שהקדוש ברוך, הגדול לאין שיעור מכל אדם חשוב, מהנה אותם ע״י שמחשיב אותם בקבלו את תרומתם.

החיד״א כתב לפרש ע״פ מה שהביא בתרגום יונתן בפרשת ויקהל (פרק לה פכ״ז), שענני השמים הלכו לנהר פישון ודלו משם את אבני השוהם ואת אבני המילואים, והלכו לגן עדן ולקחו משם את הבושם המובחר ואת שמן הזית למאור, ואת האפרסמון הטהור לשמן המשחה ולקטורת הסמים, והורידו אותם על פני המדבר, והלכו נשיאי ישראל והביאו אותם לצורך המלאכה. ע״ש.

נמצא איפה, שגם השי״ת נתן תרומה למשכן, שכן דאג להביא באמצעות שלוחיו את השמן, הבשמים, אבני השוהם ואבני המילואים, והכוונה בצווי ויקחו לי תרומה היא שיקחו את התרומה שה׳ הוריד על פני המדבר ויביאו אותה למשכן, מלבד התרומה שיתנו ישראל מעצמם.

והדברים הולמים היטב את הפסוקים, שכן הכתוב פותח ואומר, וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת וכו׳, כל הדברים בוו החיבור עד ועצי שיטים, שכל אלו נדבות ישראל עצמם, וכאן מפסיק וכותב שמן למאור בשמים וגו׳, בלי וו החיבור, להורות שאלו מאת ה׳: