לאמו ולאביו
לאמו ולאביו
באמור (פרק כא פסוק א), ויאמר ה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו. ע״כ.
כתב האבן עזרא, כי הכתוב הקדים אמו לאביו, מפני שעל פי רוב חייו של זכר ארוכים מחייה של נקיבה, כך שהאם מתה קודם (אכן, כיום הסטטיסטיקות מראות שתוחלת החיים של נשים גבוה משל גברים, ושמא בעבר הטבע היה אחרת, או שנשים מתו יותר מסיבות שאינן טבעיות).
ומקשה העולם על האבן עזרא, שהרי נאמר להלן באותה הפרשה (פסוק יא) לאביו ולאמו לא יטמא, דהיינו שהקדים האב לאם, ולפי ביאור האבן עזרא למה לא הקדים גם בזה האם לאב לפי שחייה קצרים משלו.
אולם לכאורה היישוב על כך פשוט, דשם בפסוק יא מדובר בכהן הגדול, שהוא כהן הדיוט הנמשח לאחר שאביו מת וממלא את מקומו, כדכתיב בכמה מקומות הכהן המשיח תחתיו מבניו, ומאחר שכך, ודאי שבעניין בו עוסקת התורה, טומאת הכהן הגדול, קודמת תמיד טומאת האב לטומאת האם, משום שאף אם אמו מתה קודם הרי עדיין לא היה אז הכהן הגדול עד שמת אביו.
וזהו שנאמר לגבי הגולים לערי מקלט, במכות דף יא, לפיכך אמותיהם של כהנים גדולים מספקות להם מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו, לפי שבהיותם כהנים גדולים כבר לא היו להם אבות כי אם רק אמהות:
תגובות
הוסף רשומת תגובה