על ידיים וברכיים
על ידיים וברכיים
בויחי (פמ״ח פי״ב עד פי״ד), ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וישתחו לאפיו ארצה וכו׳ וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל ידיו כי מנשה הבכור. ע״כ. וצריכים ביאור שני פרטים במעשה, א׳ לשם מה שיכל יעקב ידיו, והלא יכול היה להחליף את מיקום הבנים, וב׳ מהי משמעות הברכיים הנזכרות.
גופא בטעם ששיכל יעקב ידיו, כבר נתחבטו המפרשים, וכ״כ החזקוני וז״ל, שיכל את ידיו, עשה עניינו בהשכל ובחוכמה, שמן הדין היה לו להפוך הבנים לפי מה שהיה בדעתו לתת אפרים לימינו ומנשה לשמאלו, והוא עשה ההשכל והחוכמה בידיו, שלא רצה לבייש מנשה כי הוא היה הבכור וצריך לחלוק לו כבוד קצת. עכ״ל. דהיינו שיכל שלא מלשון שילוב, כפי שהעלנו בראשונה, כי אם מלשון שכל ותבונה, שלא לפגוע במנשה, ובזה מיושבת התמיהה אמאי לא החליף את מיקום הבנים.
והנה משמעות הנחת הידיים על ראש המתברך, הינה כלי להעברת סמכות או ברכות, וכ״כ בעל הפנים יפות, שהנחת ידיו על ראשם הוא לעשות אותם כלי לקבל הברכה, והיינו דפרש״י גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, שעתיד גדעון לצאת ממנו דכ״ב ה׳ עמך גבור החיל, והגבורה הוא בחינת שמאל, ואפרים שיצא ממנו יהושע דכ״ב מלא רוח חכמה, והחכמה בימין כמש״ה לב חכם לימינו ולב כסיך לשמאלו. עכ״ד.
ומן הידיים אל הברכיים, הנה הן נזכרות גם בסוף הפרשה (פ״נ פכ״ג), וירא יוסף לאפרים בני שילשים גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף. ע״כ. ופירש״י כתרגומו, גדלן בין ברכיו, והמלבי״ם הוסיף, כי בני מכיר יולדו ונתגדלו על ברכי יוסף, ואגב מודיע שאפרים והוא הצעיר היה לו ד׳ דורות, בעוד שלמנשה לא היה רק ג׳ דורות כברכת יעקב, ואולם אחיו יגדל ממנו. עכ״ד. ועכ״פ, עניינן של הברכיים העולה מכ״ז הוא אחריות לצאצאים ולגידולם, א״נ שררה ושלטון כעולה מהאזכור בפמ״א (פמ״ג), ויקראו לפניו אברך ע״פ רש״י שם, והוסיף להטעים בעל הכתב והקבלה שיש בזה גם עניין של ברכה.
ובסך הכל נמצא, כי הן הידיים והן הברכיים הינן מקור ברכה, יד ימין חכמה, שמאל גבורה והברכיים שלטון ואחריות, ובכלים אלו השתמש יעקב בדקדוק כאשר שיכל ידיו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה