כל נדרי, תועלת ונוסח איתא בטור בסי׳ תריט, ואומר כל נדרי ואסרי וכו׳ די נדרנא ודי אשתעבנא ודאחרימנא מיום כפורים שעבר עד יום הכפורים הזה שמכוונין להתיר הנדרים והחרמות והשבועות אולי עברו עליהן וכדי לינצל מן העונש, והוקשה לר״ת מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר והנהיג לומר יום כפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו וגם הנהיג לומר די נדירנא ודמישתבענא, כי אמר שפשט זה המנהג ממה דתנן בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר״ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים. עכ״ל. הרי לן שנחלקו הראשונים בכל נדרי שנהגו לומר בליל יוה״כ, אם התרת נדרים לשעבר הוא וכנוסח שהיו אומרים בימי קדם, או שמא אין ענינו אלא מסירת מודעא להבא לבטל את הנדרים שעתידין לנדור, ועל כל אחת משתי דרכים אלו הקשו הראשונים כמה קושיות. אם היתר נדרים יש כאן, הקשה ר״ת, הלא צריך יחיד מומחה או לפחות בי״ד של שלשה, ולא מצינו שציבור מתיר נדרי כל בני הציבור, ועוד, דצריך לבקש התרה ולפתוח בפתח, וצריך אף לפרט את הנדר, ועוד, דאין חכם מתיר נדרי עצמו, ואיך יתיר החכם את נדרי עצמו, ומשום טענות אלו כתב ר״ת ...

  המשכת אור יום הכיפורים ״דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב״ - בימים הנוראים הקב״ה נמצא קרוב אלינו, או אנחנו נמצאים קרוב אליו, ולכן זהו הזמן לדורשו. על כך שואלים, אם כן, מה ניתן לעשות לאחר יום כיפור? כיצד ניתן לדרוש את ה׳ בשאר ימות השנה, כאשר, לכאורה, כבר אינו קרוב? הרב דסלר ב״מכתב מאליהו״ (כרך א׳) יישב זאת בבארו כיצד ניתן להמשיך את אור יום הכיפורים לכל השנה. לפיו, ההתעוררות שהתחדשה על האדם והקבלות שקיבל על עצמו ביום כיפור, אלו צריכות שלא להשכח אלא להמשיך ולהתחדש בליבו תמיד, בכל ימות השנה. עצה לדבר, מביא הרב דסלר, לזכור את ההרגשות והתחושות שהיו ביו״כ עת התחילה אצלו ההתעוררות וקיבל הקבלות. כיון שיזכור את ההרגשה באותה שעה ויחווה אותה שוב, ממילא יתעורר ויקיים את מה שקיבל. בגמרא במסכת ראש השנה (דף יז ע״ב) נאמר: עיני ה׳ אלוקיך בה - עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן - להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ. עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקי...