דוד וחג השבועות

 דוד וחג השבועות

דוד המלך נקשר לחג השבועות בכמה דרכים, האחת, שלפי המסורת דוד נולד ונפטר בחג השבועות (ירושלמי חגיגה פ״ב ה״ג), והשניה, שמנהג ישראל לקרוא בחג השבועות את מגילת רות, מכמה טעמים, ובסוף המגילה מופיע ייחוסו של דוד, שיש שפירשו שאכן זהו טעם קריאתה, כיון שדוד נולד ונפטר בשבועות, כאמור.

לכאורה נראה שיש קשר בין דוד למשמעות חג שבועות כיום מתן תורה.

בין מעלותיו הרבות של דוד, בולטים לימוד התורה והשקדנות בה, כפי הנדון בגמ׳ בברכות  (דף ג ע״ב), ודוד בפלגא דליליא הוה קאי, מאורתא הוה קאי, דכתיב קדמתי בנשף ואשועה, וממאי דהאי נשף אורתא הוא, דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, אמר רב אושעיא אמר רבי אחא, הכי קאמר מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה, רבי זירא אמר, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי, רב אשי אמר, עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות. ע״ש.

זאת ועוד, במסכת עירובין (דף נג ע״א) איתא, דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא, דוד דגלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו וכו׳, ופרש״י, כדאמר בברכות (דף ד ע״א) שהיה יגע בתורה ומורה הוראות, כדאמר ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושיליא, ואומר מפיבושת רבי יפה דנתי יפה זכיתי וכו׳, ואמרינן נמי במועד קטן (דף טז ע״א), עדינו העצני יושב בשבת תחכמוני זה דוד וכו׳. עכ״ל. ובמסכת שבת (דף ל ע״א) נאמר שכך אמר הקב״ה לדוד, טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח, ועוד מסופר שם על שלא יכול היה מלאך המוות לקחת את דוד מן העולם כיון שלא פסק מלימודו (בע״ב, כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא, ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה, דלא הוה פסק פומיה מגירסא, אמר מאי אעביד ליה, הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה, אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני, נפק למיחזי, הוה סליק בדרגא, איפחית דרגא מתותיה, אישתיק ונח נפשיה. ע״כ.).

דוד גם דאג שאחרים ילמדו תורה, ואכן פעל לקדם זאת, כמש״כ בירושלמי בברכות (פ״א ה״ה) שדוד היה מנגן בנבל ובכינור כדי שישמעו חבירי תורה וכו׳ ואמרים, ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה, ובמדרש הגדול (שמות פרק לה פסוק א) איתא, היה מקהיל קהילות בשבת, ומעמיד את הבימה בבית המדרש, ויושב ודורש לישראל בסתרי תורה, ומחזיר טעויותיהן של ישראל, ומגלה להם רזים וסודות עד שמושך לבן לדברי תורה. עכ״ל. וגם היה דוד פוסק הלכה לאחרים, כמש״כ בברכות (דף ד ע״א), אמר דוד לפני הקב״ה, לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מטופלות בדם, שפיר ושליא, כדי להתיר אשה לבעלה. ע״ש.

עוד בחינות של האישיות התורנית, בעלת הפעילות הענפה, נראית במסכת סנהדרין, בדף לו ע״א, שמסופר שם על דוד ואנשיו שדנו את נבל הכרמלי ע״פ דין תורה כמורד במלכות, ובשמואל ב׳ (פ״ח פט״ו) נאמר גם ששפט את העם, ויהי דוד עושה משפט וצדקה, וגם תקנות לכלל ישראל לדורות יצאו מבית דינו, כגון הגזירה על הנתינים הגבעונים שלא יבואו בקהל (יבמות דף עח ע״ב), וכן תקנה שתיקן לישראל שיאמרו מאה ברכות בכל יום,  וכן גזרו דוד ובית דינו על ייחוד פנויה לאחר מעשה אמנון ותמר (סנהדרין דף כא ע״א וע״ז דף לו ע״ב).

[ובברכות (מח ע״ב) מסופר על גלגוליה של ברכת המזון, כיון שנכנסו לארץ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך (בברכת רחם).]

ואחר שמצאנו את דוד כאיש תורה מובהק, מובן מאוד הקשר בינו לבין חג השבועות, דמעיקר הדין אין המלך חייב לשמש כדיין, איש סנהדרין, וודאי שלא לעמוד בראשו, אבל חרף כך, מצינו במשה וביהושע, בדוד ולעתיד לבוא כן יהיה במלך המשיח, שיושבים גם כסמכות תורנית בכירה, ואם כן, ניתן לקבוע שדוד מסמל תורה ומלכות במקום אחד.

תורה ומלכות במקום אחד, זהו רעיון המתקשר במובהק לחג השבועות, כי אנו רוצים להראות שהתורה אינה רק נחלת יחידים כי אם נחלת האומה הישראלית כולה, והאומה מיוצגת ע״י המלך, כפי שאומר הרמב״ם (מלכים פ״ג ה״ו), שלבו של המלך הוא לב כל קהל ישראל, לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם, ולכן גם כותב המלך ספר תורה נוסף שמונח בחיקו.

נמצא א״כ, שביום חג השבועות אנו מזכירים ומבהירים, באמצעות המנהגים הקשורים לדוד המלך, גם כמסר אל האומה, שהתורה שייכת לכל אחד ואחד ממנה, ולא רק לחלק, וגם אולי יש בדבר הבעת כמיהה לחזרת ההנהגה, כמו שהייתה בזמן דוד המלך, של תורה ומלכות, או גדולה, במקום אחד.

אפשר שגם מנהג ישראל להיות ערים בליל שבועות מתקשר לדוד המלך, כי דוד הרי נמנם עד חצות כשנת הסוס, ומחצות ואילך קם לעסוק בתורה, וא״כ נמצא שגם הלימוד בליל שבועות מתקשר לדוד ולהפצת לימוד התורה גם אל מחוץ למחוזותיה הרגילים: