נקי ושמח בכי תצא (פרק כד פסוק ה), כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח. ע"כ. כתב רש"י, לכל דבר, שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים, אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן, כגון בנה בית ולא חנכו או ארס אשה ולא לקחה מספיקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים. עכ"ל. ומקורו במשנה במסכת סוטה (דף מג ע"א), אלו שאין זזין ממקומן וכו' הנושא את ארוסתו וכו' אין מספיקין מים ומזון ואין מתקנין את הדרכים. ע"ש. מוסיף רש"י ומביא את הדברים המופלאים, גם הם נזכרים במשנה בסוטה (שם), יהיה לביתו, אף בשביל ביתו, אם בנה בית וחנכו ואם נטע כרם וחללו אינו זז מביתו בשביל צורכי המלחמה, לביתו זה ביתו, יהיה לרבות את כרמו. עכ"ד. לא רק הנושא אשה יהיה נקי לשנה אחת אלא אף מי שחנך בית או חילל כרם אינו זז ממקומו ואפילו אינו מסייע למלחמה בפעילויות העורפיות, לספק מים ומזון או לתקן את הדרכים, סיוע ששלושת החוזרים לאחר דברי הכהן במערכות המלחמה, הבונה וטרם חנך, הנוטע וטרם חילל והמארס וטרם לקח, חייבים לקחת בו חלק. וצריך ביא...

ממזר של ספק בכי תצא (פרק כג פסוק ג), לא יבוא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'. ע"כ. ואמרו בגמרא בקידושין (דף עג ע"א),אלו הן שתוקי כל שמכיר, דהיינו שמכיר את אימו אבל לא את אביו. אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין אצלה ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת דילמא אזלה איהי לגבייהו, הוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והתורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא וכו'. ע"כ. בין אם פריש מהיתר ובין ספק ממזר של מחצה על מחצה ממש, כך או כך דרשינן ממזר ספק יבוא. הרשב"א בתורת הבית (בית רביעי שער ראשון) הציג את דעת הרמב"ם ושאל עליה וא"ד, אבל ראיתי לרמב"ם ז"ל שכתב דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן הוא שהחמירו בספיקו, והביא ראיה לדבריו מדאמרינן בקידושין וכו' והתורה אמרה לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא, אלמא לא אסרה תורה אלא האסורין הוודאין הא ספק האיסורין לא. ואין דבריו מחוורין אצלי דאדרבה דוק מינה דבעלמא ספ...

שינוי מידות ועמלק  בכי תצא (פרק כה פסוק יז), זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. ע"כ. ביאר רש"י, זכור את אשר עשה לך, אם שקרת במדות ובמשקולות הוי דואג מגרוי האוייב, שנאמר (משלי יא) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבוא קלון. עכ"ד. ועניין השקר במידות ובמשקולות אכן נזכר למעלה בסמוך (פסוקים יג עד טז), לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וכו'. ומה העניין שנסמכו אלו לזכירת עמלק ומחייתו, זהו שמפרש רש"י, ע"פ המדרש תנחומא, שאם שקרת במידות הוי דואג מגרוי האוייב, כגון עמלק אותו יש לזכור ולמחות. אכן, יש להבין מהו אותו עניין של שקר במידות ובאיזה אופן עמ"י עברו עליו עד כדי שבא עמלק ומתגרה בהם. מי שמשקר במידות, אמר עליו הכתוב (פסוק טז), כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עוול. ע"כ. וביאר המשך חכמה על מה ולמה קרא לדבר תועבת ה' וא"ד, קאי על כללות הפרשה, המכה את הנלקה יתר מכדי רשעתו (פכ"ה פ"א עד פ"ג), שאין מי שיתבע דין הנעלב בזוי האדם הזה ואין מי דן דינו, וכן החוסם שור בדישו המצערו (פסוק ד), וכן מי שאינו רוצה ל...

טובה או משפט, היה או לא היה בכי תצא (פרק כא מפסוק יח), כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם. ותפשו בו אביו ואמו והציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא וכו'. ע"כ. ומדוע בן סורר נהרג, מביא רש"י את דברי חז"ל הידועים, ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. עכ"ד. ובפשטות הכוונה שזכות הוא לבן הסורר למות כעת, מפני שבלאו הכי ימות בעתיד כאשר ילסטם את הבריות ויהרוג אותם, וכאשר ימות באותה עת ימות חייב. אם כן, עדיף לו למות עתה זכאי מאשר שימות בעתיד חייב. המשנה בסנהדרין (פרק שמיני, דף עא ע"א) אומרת בעניין בן סורר כך. היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה, אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין. רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה. ע"כ. ואמרו בגמרא, מאי אינה ראויה וכו'...

  מצוות מעקה, ציוויים וגדרים בכי תצא (פרק כב פסוק ח), כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. ע"כ. נצטווינו בזה ב' מצוות, לעשות מעקה ולא לשים דמים, ושתיהן שייכות למצוות מעקה. ובספר המצוות (מ"ע קפד) תיאר הרמב"ם את המצווה וא"ד, שצונו להסיר המכשולים והסכנות מכל מושבינו, וזה שנבנה כותל סביב הגג וסביב הבורות והשיחין והדומה להם כדי שלא יפול המסתכן בהם או מהם, וכן המקומות המסוכנים והרעועים כולם יבנו ויתוקנו עד שיסור הרעוע והסכנה, והוא אמרו יתברך ועשית מעקה לגגך, ולשון ספרי ועשית מעקה מצות עשה. עכ"ד. משמע, שמה שציוותה תורה על מעקה לגג אינו אלא דוגמא, אבל האמת הציווי מתייחס לכל מכשול ומכשול, להשתדל למנוע פגיעה ממנו. לעומתו, הסמ"ק (מצווה קנב) אפיין את מצוות מעקה כך וא"ד, לעשות מעקה דכתיב ועשית מעקה לגגך וכו', וגם מרבינן בורות שיחין ומערות מלא תשים, וממיעוט דגגך אמרי' פרט לכבש, וכמה גבהו ג' טפחים, ובבית י' טפחים, ומסקי' ועשית זו מצות עשה לא תשים זו מצות לא תעשה, ונראה דאפילו הכי פעמים יש עשה בלי לא תעשה כגו...

  בן סורר על שם סופו בכי תצא (פרק כא מפסוק יח), כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם וכו' זולל וסובא ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך. ע"כ. וכמובן, יש להבין מדוע חומרת מעשיו של זה, שלא שמע לאביו ואמו, זלל ושבא, עד כדי שנסקל ונרגם. רש"י (פסוק יח) מביא את דברי הגמ' בסנהדרין (דף עב ע"א), דבן סורר נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. הנימוק ע"ש סופו נהרג עצמו, דסופו ללסטם את הבריות ואמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, גם כן יכול להתפרש בכמה פנים. ראשית, בהנחה שההריגה עכשיו באה משיקולי תועלת, להציל מישהו ממשהו ולהרוויח עבורו, נשאלת השאלה האם מצילין אותו עצמו מן החטא שיחטא בעתיד, דעכשיו הוא זכאי ואח"כ יהיה חייב, או דלמא מפני שמצילין את החברה מפניו, דעתיד הוא לפגוע בחברה, כנראה ברצח, והחברה רוצה למנוע זאת מבעוד מועד. אכן, גם את שני הצדדים עצמם, מצילין אותו מעצמו ומצילין את החברה מפניו,...

מלחמת חובה ומלחמת היצר בכי תצא (פרק כא פסוק י), כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה׳ אלוקיך בידך ושבית שביו. ע״כ. ואמרו חז״ל, וכן מביא רש״י על אתר, במלחמת רשות הכתוב מדבר, דבמלחמת ארץ ישראל כתיב בהו לא תחיה כל נשמה, אבל כאן נאמר ושבית שביו. הרי שכל הדין של אשת יפת תואר שבפרשה, לא נאמר אלא לגבי מלחמת רשות, אבל במלחמת חובה אין ההיתר של אשת יפת תואר ונשאר הדין לא תחיה כל נשמה. ויש שמקשים, דהנה כל ההיתר באשת יפת תואר, כמש״כ בגמ׳ בקידושין (דף כא ע״ב) לא דיברה בו תורה אלא כנגד יצר הרע. מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות. ע״ש. כלומר, אין סיבה וטעם חיוביים לדין אשת יפת תואר, אלא רק שאלמלא היה לדבר היתר וגדרים, בכל מקרה הדבר היה נעשה וייתכן שבצורה חמורה אף יותר. אם כך, אותו הטעם ממש שייך גם במלחמת חובה. גם במלחמת חובה וגם במלחמת רשות מדובר מלכתחילה בדבר מגונה, אך משום שבכל מקרה יכשלו בו, מוטב שיאכלו שחוט ולא יאכלו נבילה. ואפשר ליישב, לפי לשון הרמב״ם מהלכות מלכים, פרק ח הלכה ג, אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת שביה, שנאמר וראית בשביה. עכ״ל. ושעת השבייה היא לאחר שעת הריגת ה...