מידת הגימטריא
מידת הגימטריא
בוזאת הברכה (פרק לג פסוק ד), תורה ציווה לנו משה מורשרה קהילת יעקב. ע"כ.
ובמכות (דף כג) איתא, דרש ר' שמלאי, שלוש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה, שלוש מאות ושישים וחמש לאוין כמניין ימות החמה ומאתיים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם, אמר רב המנונא, מאי קרא, תורה ציווה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. עכ"ד.
אם כן, הברייתא במסכת מכות מביאה רמז למצוות התורה מהפסוק בפרשה, דהמילה תורה בגימטריא תרי"ג פחות שתיים, דהיינו שתי מצוות ששמעו ישראל ישירות מפי הגבורה, ומלבד זאת ישנם רמזים נוספים בגימטריא, רמ"ח מצוות עשה כנגד האיברים ושס"ה לא תעשה כמניין ימות החמה.
אכן גימטריא היא אחת מל"ב מידות הדרש של ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי, המידה הכ"ט, וא"ד, גימטריא, מניין שדורשין גימטריא באגדה, אם לחשבון הרי הוא אומר שמונה עשר ושלוש מאות, דעולה למניין אליעזר, ואם לתמורת האותיות, הרי כבר אמור לב קמי, בחילוף אותיות כשדים לב קמי, שמחליפין באותיות אתב"ש.
בעל הכריתות, הר"ש מקינון, בפירושו לברייתא דל"ב מידות, מסביר עבור כל מידה שלא הביאה ר' ישמעאל במניין המידות שלו, י"ג המידות, מדוע עשה כן, ולמשל לגבי נוטריקון הסביר שמידה זו שייכת לדרש אגדה, אך לגבי גמטריא כתב שר' ישמעאל לא מנאה מפני שממש חולק עליה.
עו"כ הר"ש מקינון, שאכן נחלקו בגמרא לגבי תקפותה של מידת הגימטריא, דאיתא בנזיר (דף ה ע"א) דלדעת ר' מתנא לומדים שסתם נזירות הינה לשלושים יום ממילת הפסוק יהיה, בגימטריא שלושים, ושם בר פדא פליג עליה ומביא מקור אחר, ממניין הפעמים שכתוב בתורה נזיר או נזרו, ונראה דבזה נחלקו, האם גמטריא היא מידת דרש כדעת ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי או"ד אינה מידת דרש כדעת ר' ישמעאל.
צריך להבין במה נחלקו ומהם הצדדים לכלול או לכלול את הגימטריא כמידת דרש.
באמת, כלל לא מובן כיצד ניתן ללמוד דברים מגימטראיות, שכן, כידוע, כמעט לכל דבר ניתן למצוא התאמה בגימטריא, למשל גימטריא שווה בגימטריא לביזבוז זמן סיטונאי, ולכן מובנת מאוד דעתו של מי שלא כולל אותה כמידת דרש, אך עדיין צריך להבין מה הס"ד של מי שכן לומד ממנה דברים.
זאת ועוד, אילו בר פדא לא קיבל גימטריא כמידת דרש בגלל מהטעמים הנ"ל, צריך להבין מדוע למידה דרך מניין המופעים של נזיר ונזרו נראית בעיניו עדיפה על גימטריא.
אם כן, די ברור שישנם תנאים והגבלות בשימוש בדרכי לימוד אלו, הן בגימטריא והן במניית מופעים, ולא מפעילים אותן ללא אבחנה, שכן אחרת הדבר רחוק בסברא, וכן לא מצינו שחז"ל דורשים על פיהן במקומות רבים שהיו יכולים לעשות זאת.
כמו שהוזכר, ישנה חלוקה בין מידות דרש שמשמשות להלכה ויש מידות דרש המשמשות לאגדה, ובראשונות השימוש צריך להיות יותר זהיר מאשר באחרונות, כי הלכה צריכה להיות יותר ודאית מן הכתוב ופחות ספקולטיבית, מה שאין כן אגדה שמנוסחת ביותר חופשיות, ורק מנסים למצוא לה רמז, אמיתי אמנם, בכתוב.
מי שמונה את הגימטריא כמידת דרש, ודאי מבחין לגביה בין הלכות שלגביהן לומד יותר בזהירות, אם בכלל, לבין אגדות, בהן נוקט ביותר חופשיות, משום מגרעותיה.
בגלל אותן מגרעות, באמת, יש מי שלא מתייחס לגימטריא כמידת דרש בכלל, אפילו לעניין אגדות.
בכל אופן, כאשר ידועה כבר הלכה, ורק מחפשים לה מקור, כמו בנדון במסכת נזיר לכאורה, אפשר שוב להשתמש בגימטריא, למי שמתייחס אליה כמידת דרש, ביותר חופשיות כמו בדרש של אגדות, שכן בכל מקרה לא יוציא מהגימטריא דבר שנוגד את ההלכה.
בר פדא, שלא מקבל אפילו את הגימטריא נטולת הנפקותא ההלכתית של ר' מתנא, ודאי מתייחס לגימטריא ככלי מאוד בעייתי שלא משמש לדרש כלל, ומעדיף על פניו מניית מופעים, כלי בעייתי לשל עצמו, שאותו מסתבר שיאפשר לומר רק כאשר בטוחים שלא תצא טעות הלכתית, כגון בסוגיא בנזיר שההלכה כבר ידועה ורק נדרש לה מקור, או בדרש של אגדה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה