שינה מחוץ לסוכה
שינה מחוץ לסוכה
למרות ההלכה הפשוטה, מצינו לאורך כל הדורות, זמנים, מקומות וקהילות שלא נהגו לישון בסוכה.
כבר בזמן בית המקדש נהגו המשתתפים בשמחת בית השואבה שלא לישן בסוכה, וכדברי הגמרא, תניא אמר רבי יהושע בן חנניה, כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו, כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספין, משם לבית המקדש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפילת המנחה, משם לתמיד של בין הערביים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה, איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלושה ימים מלקין אותו וישן לאלתר, אלא הכי קאמר, לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכפתא דהדדי.
הרב שמעון בן צמח דוראן כתב בשו״ת התשב״ץ, שנמנום זה היה בהכרח חוץ לסוכה, שהרי הגמרא שם מונה את כל סדר יומם אחד לאחד, ושהייתם בסוכה היתה רק בשעת אכילה ושתייה בשעה שלא שייך שישנו על כתפי חבריהם, ובהכרח שהנמנום נעשה כדבר משני בין התפילות והשמחה כשהיו מחוץ לסוכה, ובסיבת ההיתר ביאר, שהוא משום שהנמנום חוץ לסוכה אסור רק מדרבנן, ולשיטתו נמנום זה נחשב לשינת עראי.
אולם, הקשו על ביאורו, שהרי להלכה נפסק שחיוב השינה, גם ארעי, הוא מהתורה, ולכן יש שביארו אחרת, בפשטות, שהיו פטורים ממצוות סוכה משום שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, ומכיוון שעסקו במצוות שמחה היו פטורים משינה בסוכה, אף כי לאכול בסוכה הקפידו, שזהו עיקר קיום המצווה, אך על שינה בסוכה לא הקפידו משום שאיננה עיקר המצוה, ומכיוון שפטורים שוב אין כלל צורך בזה.
בזמננו, על אף החיוב לישן בסוכה, בפועל נהגו בכמה קהילות ובמנהגי ישראל להקל ולא לישן בסוכה, והעידו הראשונים על מנהג זה, וכלשון המאירי, ואף אנו נוהגים להקל שלא ליתן מיטות שלנו בסוכה ולשכב שם וכו׳ אלא שאבותינו ורבותינו היו נוהגים וכו׳ שישנים שם קימעה וכו׳ המרדכי וכן כתב רבינו מנוח ועוד.
מנהג זה הביאו גדולי הפוסקים, הרמ״א, הלבוש, המגן אברהם, הטורי זהב ועוד, כי המנהג להקל ולא לישון בסוכה, ואכן מנהג זה התפשט במקומות רבים באירופה ואף במדינות בצפון אפריקה ובמצרים, אולם בארץ ישראל נהגו לישון בסוכה, ומנהג קהילות כגון חב״ד או בעלזא כן הוא שאין ישנים בסוכה.
חשוב לציין, שרובם ככולם של הפוסקים המביאים בדבריהם את המנהג אינם מתרעמים עליו, אלא אדרבה מנסים בכמה אופנים ליישבו ולהתאימו על פי פסק ההלכה, ואף שיש מהם שהוסיפו שהמדקדק במצוות ראוי לו להחמיר ולישון בסוכה, ועל פי דבריהם כתבו הפוסקים שלאחריהם שכשאינו מצטער חייב לישן בסוכה ואין לכך שום הקלה.
טעמים שונים נאמרו לקולא זו.
יש מהראשונים שכתבו שטעם הפטור הוא משום חולה או מצטער, שמפני הצינה קשה ומסוכן לישון בסוכה, אמנם הרמ״א בדרכי משה הקשה על ביאורם, משום שרואים שמנהג זה נהוג אף במקומות שאינם קרים, כן הקשה שלכאורה מוטלת על האדם החובה להביא עמו לסוכה כרים וכסתות להתחמם בהם, ובאמת על יסוד ביאור זה כתבו אף המחמירים שכאשר האדם אין ביכולתו להכניס לסוכה כרים וכסתות הרי הוא פטור מהמצווה.
הרמ״א הציע ביאור אחר לקולא, משום שחיוב הבעל בסוכה הוא איש ואשתו, משום שנאמר תשבו ודרשו חז״ל כעין תדורו, מה בביתו איש וביתו כך גם בסוכה, ועל פי זה כתב שאדם שאין באפשרותו לישון עם אשתו פטור מצד גדר מצוות ישיבה בסוכה, מלבד מה שהאשה עצמה פטורה כמו בכל מצוות עשה שהזמן גרמה, וכך הבעל נפטר כשאין לאשתו מקום לשהות בסוכה יחד עמו.
אך הקשו על ביאורו הפוסקים מכמה צדדים, כי בגמרא כתוב, שראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, וודאי באופן זה לא יוכלו לישון עם נשותיהם ולמרות זאת בישיבתם זו יוצאים ידי חובתם, וכמו כן טענו שאילו המצווה היא איש וביתו, אם כן כאשר אדם בנה את הסוכה באופן שאין באפשרותו לישון בה עם אשתו הסוכה אמורה להיות פסולה, משום שהבונה סוכה חייב לבנותה באופן שיוכל לקיים בה את המצווה, ורק אם לאחרי בנייתה נוצרה בעיה בסוכה אז יש דין מצטער וכדומה.
באמת יש שביארו את הפטור על פי סברה זו, אמנם לא מצד דין סוכה, אלא מצד מצטער שהאדם מצטער לישן ללא אשתו, ויש שכתבו שהוא רק בשעת עונה, ויש מהאחרונים שכתבו שהוא מצד העוסק במצווה פטור מין המצווה שחייב אדם לשמח את אשתו ברגל.
לגבי בחורים שאינם נשואים, יש מהאחרונים שאמרו שסומכים על רוב האנשים שמקילים מצד כעין תדורו, ובפרט אדם הסמוך אצל בעל הבית שפטור.
טעם נוסף המובא בראשונים הוא שפטור מצד חשש גנבים.
יש שאומרים שאין לישום בסוכה על סמך תורת הקבלה והחסידות, כי מאיר בסוכה אור אלוקי נעלה, ואין לישון בסוכה מדין כבוד הסוכה ומדין מצטער.
מדין מצטער היינו משום אי יכולתם להירדם בסוכה, משום הרגשת הקדושה שזה, ועל כן מי שחש בקדושה המפריעה לו לישון ה״ה מצטער ופטור, ואף מי שאינו חש בקדושה ואינו מצטער מצד המחוש בקדושה, אפשר שמצטער מצד שאינו במדרגה או בנקיות כדי שיוכל לחוש בקדושה, ושוב הוי מצטער ופטור, ועוד, שהרי מנהג רבותיו בידיו שלא לישון בסוכה, כי הרבנים כן חשים בקדושה בקדושה ומצטערים, בפרט כאשר מדובר בחסידים העושים כפי מעשה רבם, ולא זו בלבד אלא שגם חשים צער אם לא פועלים כפי שפעל רבם או שלא חשים את הקדושה שהרגיש.
זאת ועוד, אפשר שישנו בזיון בקדושת הסוכה, כי השינה תלויה בפשיטת הלבוש והלבשתו וחוסר שליטה ושימת לב על מה שעושה האדם כשישן וכדו׳, והדבר מהווה בזיון לסוכה, ובפרט אצל חסידים מתעוררת הבעיה הנוספת, שהדבר גורם להם צער והמצטער פטור מן הסוכה.
והאוחזים בשיטה זו התמודדו עם כמה תמיהות, כיצד ייתכן שההלכה מחייבת בסוכה שני הפכים, ששינה בסוכה איננה ראויה בעוד אכילה בסוכה ראויה ואף מתחייבת, והרי תוכנה הפנימי והקדוש של הסוכה אמור לדחות את זה ואת זה כאחת, ועו״ק, כיצד לא הפריע האור האלוקי שבסוכה לשינתם של רבנים גדולים וחשובים וגדולי הדור במשך דורות, וענו בזה, וענו שמצוות הסוכה עניינה בחיוב כללי לדור בסוכה, ולכן נגזרים ממנו לאכול בסוכה למי שרגיל לאכול בביתו, דהיינו כו״ע, ולישון בסוכה למי שמסוגל לישון בסוכה, חרף קור או קדושה, ולגבי רבנים גדולים במשך הדורות שישנו, אפשר שהשגתם באור של הסוכה היה יותר צלול ובהיר כך שלא פגעו בו, וכמו כן ניתן לפרש זאת כמו בכל טעות שטעו רבנים או בי״ד:
תגובות
הוסף רשומת תגובה