חינם ואני קובע בדברים (פרק א פסוק יב), איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. ע"כ. וידוע כי השבת בה נקראת פרשת דברים היא שבת חזון, השבת האחרונה מבין תלתא דפורענותא שלאחריה מתחיל השבוע שבו חל תשעה באב. ועוד נזכר בפרשה בתוכחת משה רבינו (פסוק כב), ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן וכו'. ע"כ. הרי חטא המרגלים, וכתיב, אומרת הגמרא במסכת תענית (דף כט ע"א), ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו לילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות. ע"ש. חטא המרגלים אליו מתייחס משה רבינו אירע בתשעה באב ומתקשר אל גזירת הצרות שחלו בעתיד באותו היום. פשט התלמוד הוא שהואיל ובני ישראל בכו בהקשר למעשה המרגלים, על דרך מידה כנגד מידה ישובו ויבכו בעתיד בגין חורבן בית המקדש. ומדוע מלכתחילה הבכיה של אותו לילה טעונה עונש, זאת מנמקת הגמרא על ידי הקביעה שהייתה זו בכייה לחינם, שכן הארץ אשר עברו המרגלים לתור אותה טובה היא מאו...

עקרונות מן ההגדה בפרשיות התורה אזוב מצורע ואזוב פסח במצורע (פרק יד פסוק ד), ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. ע"כ. והנה בתהליך הטהרה נצטווה הכהן לטבול את האזוב בדם הציפור ולהזות על המטהר מחוץ למחנה. ומצינו דוגמתו בקרבן פסח מצרים (שמות פי"ב פכ"ב), ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. ע"כ. והשאלה מאליה נשאלת, מה עניין טהרת המצורע לכאן שנידונה באזוב ובדם בדומה להלכות פסח מצרים. ויעויין במסכת פסחים (דף צו ע"א) שאמרו שלשה מזבחות היו שם במצרים, המשקוף ושתי המזוזות. ע"ש. דהיינו שהבית עצמו נעשה מזבח ועל ידי האזוב ניתן עליו הדם. ונדמה שזהו הפשר במצורע, שהרי המצורע יושב מחוץ למחנה ואין לו גישה למזבח שבמשכן להקריב קרבנותיו, ועל כן חידשה בו התורה מנגנון כפי שהיה במצרים, שהאזוב משמש כלי שרת להזות עליו את דם הכפרה אף בהיותו מרוחק, לפי שהמצורע שחטא בגאווה כארז נדרש להשפיל עצמו כאזוב. וכשם שבמצרים היו ישראל בשפל המדרגה ואף על פי כן לא המתין להם הקדוש ברוך הוא עד שיכנסו למקדש אלא גאלם במקומם, כך כל אדם בהיותו בגל...

לא תכירו פנים, כקטן כגדול בדברים (פרק א פסוקים טז יז), ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בן אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוקים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אליי ושמעתיו. ע"כ. והביא רש"י על כך את דברי חז"ל. בספרי דרשו, לא תכירו פנים במשפט, זה הממנה להושיב הדיינין, שלא יאמר איש פלוני נאה או גיבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעיר והוא אינו בקיא בדינין, נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב, מעלה אני על מי שמינהו כאילו הכיר פנים בדין. ובגמרא בסנהדרין דרשו, כקטן כגדול תשמעון, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה, שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון. באופן אחר, כקטן כגדול תשמעון, כתרגומו, שלא תאמר זה עני הוא וחברו עשיר ומצווה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר, שלא תאמר האיך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר, אזכנו עכשיו וכשיוצא לחוץ אומר לו תן לו שאתה חייב לו. הרי נאמרו בזה כמה דינים בדיינים. דין אחד, שאין למנות דיינים על סמך גבורה, קירבה או שום קריטריון...

  עוג ומיטתו בדברים (פרק ג פסוק יא), הנה ערשו ערש ברזל הלא היא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש. ע״כ. הרמב״ם במו״נ, כידוע, מיישב עניינים רבים הגורמים למבוכה אצל האנשים ההולכים אחר ההגיון והמדע מחד ומחוייבים לתורה ולמצוות מאידך, ובין השאר ביאר גם את עניין מידותיו של עוג. הנה, חרף כך שלפעמים התורה באמת ובתמים מתבטאת בלשון גוזמה והבאי, כגון בדברים פ״א פכ״ח, ערים גדולות ובצורות בשמים, או בנביא, עמוס פ״ב פ״ט, אשר כגובה ארזים גובהו, וכפי שכבר אמרו חז״ל עצמם במסכת תמיד (דף כט ע״א), דברה תורה לשון הבאי, מכל מקום התיאור לגבי עוג, שעל פניו נראה מוגזם ומופרז למדי, באמת אינו כזה. המיטה של האדם תמיד גדולה ממידתו, שכן אינה כמו בגד אשר צריך להיות לפי מידה, אלא צריכה להיות נוחה לאדם לזוז ולנוע בה, בכניסה אליה וביציאה ממנה. לרוב, גודלה של המטה גדול בשליש ממידת האדם עבורו נועדה, דהיינו, שאם מידת המטה היא תשע אמות, הרי שהאדם הישן בה הינו בגובה שש אמות או קצת יותר. משום כך, הפירוש הנכון לביטוי באמת איש, נראה, באמת אדם רגיל דעלמא, ואין הכוונה ביחס לאמתו של עוג עצמו, שהרי אילו היה גו...

  לא אוכל לבדי אצל שלמה בדברים (פרק א פסוק ט), ואמר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם. ע״כ. הביא רש״י תמיהה בשם הספרי, כיצד ייתכן שמשה, עם כל גדולתו, לא יכול לשפוט את העם, ואומר לא אוכל לבדי וכו׳. עוד הוסיף רש״י ז״ל, שגם אצל שלמה יש לשאול את אותה השאלה, כיצד אמר שלמה (מלכים א פ״ג פ״ט) מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, בעוד נאמר על שלמה (פ״ה פי״א) ויחכם מכל האדם. רש״י יישב, שחרדתם של משה ושלמה הייתה מפני שכל דיין המחייב ממון שלא כדין נפשות הוא נתבע, ע״פ הספרי. אך לכאורה עצם תמיהתו של רש״י ביחס לשלמה מצרכת עיון רב, שהרי אמירת שלמה מי יוכל לשפוט את עמך, המוזכרת כאן ברש״י, נאמרה עוד לפני שהגיע לדרגת ויחכם מכל האדם, כעולה בפירוש שם מן הפסוקים, וקודם שנעשה לחכם מכל אדם מובנת מאוד טענת שלמה. כך שאל הריב״א, המובא בפירוש בעלי התוס׳ על התורה. ותירץ בשם רבינו תם, שאמנם נכון שהפסוק ויחכם מכל האדם נאמר רק מאוחר יותר, אך מי שהקב״ה נותן בו חכמה יתירה כזו כך שנעשה לחכם מכל האדם, על כרחך גם קודם לכן הייתה חוכמתו רב ביותר, כי אין הקב״ה נותן חכמה אלא למי שכבר יש בו חכמה, כמש״כ תן לחכם ויחכם עוד,...

שמיעת קול דברים בדברים (פרק א פסוק לא), וישמע ה׳ את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר. ע״כ. צריך להבין מדוע כתב וישמע ה׳ את קול דבריכם, ולא כתב סתם וישמע ה׳ את דבריכם. אכן גם בעוד מקומות נקט זו הלשון, שמיעת קול דברים, ולא סתם שמיעת דברים. כך נאמר בפרשת ואתחנן (פ״ה פכ״ד), וישמע ה׳ את קול דבריכם בדברכם אליי וכו׳ ויאמר ה׳ אליי שמעתי את קול דברי העם וכו׳. כך גם באיוב (פרק לג פ״ח), אך אמרת באזני וקול מילין אשמע, ובפרק לד (פט״ז), ואם בינה שמעה זאת האזינה לקול מיליי. ע״ש. ואכן גם הלשונות שם צריכים ביאור. עוד בפרשת ואתחנן מצאנו שמיעת קול דברים, בפרק ד פסוק יב, וידבר ה׳ אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. אמנם שם הלשון שמיעת קול דברים יותר מובנת, כי הרי לקול הקב״ה במעמד הר סיני הייתה ממשות בפני עצמו, כמש״כ (שמות פ״כ פי״ד) וכל העם רואים את הקולות. לכן שייך ליחס פעולות כלפי הקול עצמו ולא רק כלפי תוכן הקול, כלומר הדברים שדוברו באמצעות הקול. כנראה כן הדבר לא רק כשה׳ מדבר במעמד הר סיני, אלא בדיבור ה׳ בכלל, ואף בדיבור של מלאכי השרת. כך יתורץ גם הפסוק בדניאל (פרק י פסוק ט), וא...