כתיבת ספרי תורת משה בשבת
כתיבת ספרי תורת משה בשבת
בוזאת הברכה (פרק לד מפסוק א), ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו וכו' וימות שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה' וכו'. ע"כ.
הקשה הרא"ש (פסחים פרק י סי' יג), דלפי מה שכתבו הגאונים שמשה נפטר בשבת, כיצד יתיישבו דברי המדרש (דברים רבה פ"ט ט), כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה, אמר רבי ינאי כתב י"ג תורות, י"ב לי"ב שבטים ואחת הניח בארון, שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוציאים אותה שבארון. עכ"ד. ואם איתא דמשה מת בשבת, הרי לא ייתכן שכתב בו ביום, בשבת, את ספרי התורה, והביא הרא"ש שמדברי סדר עולם עולה שמשה נפטר בערב שבת ולפי"ז לא קשה, אך אכתי צ"ת לגאונים.
הקרבן נתנאל (שם על הרא"ש) כתב ליישב, על פי דברי הספרי, ויבכו בני ישראל, שלושים יום קודם מותו, ובכוונת האר"י הביא שאת וימות משה כתב משה בעודו חי, כי שלושים יום קודם למיתה מכריזים שאדם פלוני הגיע זמנו למות, וא"כ גם את י"ג ספרי התורה כתב אז, שלושים יום קודם פטירתו, וזה היה בערב שבת ולא בשבת.
השל"ה יישב (הובא בשו"ת חת"ס ח"ו סי' כט) שמשה כתב את ספרי התורה על ידי שם והשבעת קולמוס (כדי שיכתוב לבד).
לעומת זאת, בעל עשרה מאמרות יישב על פי מה שאמרו חז"ל, משה כותב בדמע, והרי ההלכה לגבי הכותב במשקין ובמי פירות בשבת היא שפטור, אולם הקשה על כך היעב"ץ, דממ"נ הוא, אם לא הוי כתב לגבי שבת אזי לא הוי כתב גם לגבי ספר תורה, אך תירץ, שבנס נהפך הדמע, שבעלמא אינו נחשב כתב, לדיו הנחשב כתב, אלא שיש שתמהו על תירוצו, דמה בכך שאח"כ הדמע שאינו כתב הפך לכתב, והרי הכתיבה צריכה להיות פסולה לכאורה משום שבתחילה לא היה מדובר בכתב.
ר' צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, דן בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' סה) במקרה בו נמצאה טעות בספר תורה תוך כדי קריאת התורה, והקורא תיקן מיד בקולמוסו והשלים את הקריאה בטרם ייבש הדיו, האם יצאו ידי חובת קריאה בתורה, וכתב שאין יוצאים ידי חובת קריאה בתורה באותיות שעדיין לא התייבשו, משום שכל זמן שהדיו לחה נחשב ספר התורה לחסר, ואף שבדיעבד יוצאים בס"ת שחסרה בו תיבה מפני שסומכים בזה על שיטת הרמב"ם, מכל מקום לכתחילה אין לקרות בס"ת כי האי, וכמו שמצינו בחלקת מחוקק בסו"ס קכד בשם המרדכי, דיש ליזהר שלא לתת גט לאשה כשהוא לח, שהרי אינו של קיימא.
כן גם לגבי שבת, כתב המנחת חינוך, שהכותב בשבת אינו חייב אלא רק לאחר שהכתב התייבש, ואם כן, נמצא כלל חדש במלאכת כתיבה, דכל זמן שהדיו לח אכתי אי"ז כתיבה להתחייב בה משום שבת.
לאור זאת, טען ר' צבי פסח, שניתן ליישב את קושיית היעב"ץ כיצד יועיל הנס שנהפך הדמע לדיו, והרי בשעת הכתיבה היה פסול, שכן כמו שבדיו לח שאינו כשר ומכל מקום כשנתייבש הוא כשר, ולמעשה זוהי המציאות בכל ספרי התורה, התורה הכשירה ספר תורה בכל אופן שבו בסופו של דבר נעשה הכתב לכתב, אע"פ שכבר סילק הכותב את ידו ממנו, ואם כן הוא הדין לגבי משה שנהפך הדמע שלו לדיו שחל על זה שם כתב והוכשר בכך.
ומיהו אכתי יש להקשות, דכשם שלעניין הכשר ספר תורה מחשיבים כתיבה כזו לכתיבה, כך צריך היה להכשיר כתיבה זו גם לגבי איסור שבת, דמה שונה שם כתיבה בספר תורה משם כתיבה במלאכת שבת, אולם, באמת הרב פרנק כתב שיש לחלק בדבר, דהכשר ספר תורה לחוד וחיוב על מלאכת הכתיבה לחוד, וכפי שמצינו לעניין כתיבה בשמאל, כי לא לכל דבר מדמים גט לשבת וה"ה בזה, ואכמ“ל:
תגובות
הוסף רשומת תגובה