עמלק ומלכות

 עמלק ומלכות

בויחי (פרק מט פסוק ח), יהודה אתה יודוך אחיך ידיך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אביך. ע״כ. וכמה טעמים נאמרו מדוע דווקא יהודה, שאינו בכור ליעקב ואינו בן לרחל, זכה במלכות.

וכך אמרו חז״ל בתוספתא בברכות, פרק ד הלכה טז, מפני מה זכה יהודה למלכות, אמרו לו מפני שהודה בתמר וכו׳ אמר להם, וכי נותנין שכר על העבירה, אמרו לו, אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהציל את אחיו מן המיתה, שנאמר מה בצע וכתיב לכו ונמכרנו לישמעאלים. אמר להן, דיה להצלה שתכפר על המכירה, אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני הענווה, שנאמר ועתה חשב נא עבדך וכו׳. אמר להם, ולא ערב הוא וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו, אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, ילמדנו רבינו, אמר להם, מפני שקידש שמו של הקב״ה, שכשעלו שבטים ועמדו על הים, זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד, קפץ שבטו של יהודה וכו׳. ע״ש.

הרי שהעלו חז״ל כמה הסברים לכך שזכה יהודה למלכות. מפני שהציל את יוסף ממיתה, מפני הענווה או מפני שקידש שם שמים, ודנו בהם.

המשך חכמה הציע טעם נוסף. הנה, בשמואל א (פרק טו פסוק ד) נאמר, וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתיים אלף רגלי ועשרת אלפים איש יהודה, ועו״כ שם (פסוק ט), ויחמול שאול והעם על אגג וכו׳. ונראה שההבחנה בין העם לבין אנשי יהודה שבפסוק הראשון ממשיכה גם לפסוק השני, כך שרק העם חטא בחטא החמלה על עמלק, אבל אנשי יהודה החרימום בלא חמלה ולא חטאו.

ואפשר שמשום כך, שלא חטאו בעמלק, זכו יהודה במלכות. וזהו שאמר יעקב ליהודה, אתה יודוך אחיך משום שידך בעורף אויביך, דהיינו שתחרים את עמלק אויביך ולא תחמול עליהם, וכתוצאה מכך ישתחוו לך בני אביך ותמלוך עליהם.

ואכן אמרו חז״ל, בסנהדרין דף כ ע״ב, שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ, להעמיד להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה. ולא רק ששתי המצוות, מחיית עמלק והמלוכה, נפלו בחלקו של יהודה, אלא שיש ביניהן, כאמור, קשר של סיבה. מחיית עמלק שמחו יהודה היא שסיבבה וגרמה שיצא מהם מלך. וכיו״ב, תלות בין מחיית עמלק למלוכה, מצינו גם אצל שאול, שכיון שמחל על עמלק ולא נהג כשבט יהודה, מיד דיבר ה׳ אל שמואל (פסוק יא), ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך, כי שב מאחריי ואת דברי לא הקים.

גופא, הטעם שחילק הפסוק בשמואל (פסוק ד) מלכתחילה בין העם לבין עשרת אלפים איש יהודה, ישנו פירוש שהיה משום שהיו חיילים מובחרים או רוכבים על בהמות, ולכן נמנו בנפרד. אכן, לפי האמור, אפשר שחילק בין העם לבין איש יהודה ע״ש שלאחר מכן נהגו אחרת עם עמלק. העם חמל על עמלק ואיש יהודה החרימו ולא חמלו, כנ״ל.

ברם, ישנו טעם נוסף במפרשים להבחנה בין יהודה לשאר העם. יש אומרים שמנאם ליהודה בנפרד, כדי להודיע שאף על פי שהיו מרובים באוכלוסים, לא באו כי אם עשרת אלפים, שהיו מתקנאים שלא הייתה המלוכה מהם ולא היו נשמעים לו כל כך. הרי שלפירוש זה, לאנשי יהודה כבר היה על מה להסתמך בחושבם שמגיעה להם המלכות, מה שלא עולה עם פירוש המשך חכמה שרק מה שעשו לאחר מכן, החרמת עמלק, הוא שבזכותו נעשו ראויים למלוך.

אמנם, בהסתכלות שנייה אפשר שפירוש זה עולה היטב עם טעם המשך חכמה. אנשי יהודה ידעו שלהם הובטחה המלוכה, כי כן הבטיח יעקב זקנם ליהודה אביהם. הם גם ידעו בדיוק את מה שאמר יעקב, ומפורש בפסוק, כי המלוכה מגיעה בעקבות הפגישה באויבים, דהיינו עמלק. כך, אנשי יהודה אחזו שעיקר הפגיעה בעמלק תלויה בהם, ובשעה של מלחמת עמלק, אין מתאים יותר מלהתמנות מלך מיהודה. מלכות יהודה, כך סברו, אינה דבר שצריך לקרות רק לאחר מלחמת עמלק, אלא כמין באים כאחד, רוצה לומר, מלכות יהודה קמה בשעה בה מלחמת עמלק עומדת על הכף.

מכיון שסברו כן, ובמיוחד בשעה הזו שגייס שאול את העם להילחם בעמלק, מחו אנשי יהודה, כפי שמדגיש הפסוק, ולא היו נשמעים כל כך לשאול. יתר על כן, אפשר שסברו לא רק שעיקר מלחמת עמלק תלויה בהם, אלא ששאר העם לא יקיים את מלחמת עמלק כמו שצריך, כפי שאכן קרה. לכך לא היו שומעים כל כך לשאול, ולבסוף באמת נהגו אחרת ממנו, שהוא חמל על עמלק והם לא חמלו, ובעקבות הפעילות הסרבנית הנכונה הזו קמה מהם מלוכה: