כמה הערות בסיום המגילה מה השייכות בין והעיר שושן צהלה ושמחה למרדכי יצא בלבוש מלכות אסתר (ח', ט"ו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו' והעיר שושן צהלה ושמחה. ולכאורה אין הכוונה שהעיר שושן צהלה ושמחה על שמרדכי היה לבוש בלבוש מלכות תכלת וחור, אלא דהם ב' דברים נפרדים. אכן בפיוט איתא שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, הרי שהשמחה היתה על שראו תכלת מרדכי והכל דבר א' הוא, וצ"ב. הגרי"ז (סי' קצו) כתב על כך, ונראה דהנה על הפסוק וישב מרדכי אל שער המלך דרשו חז"ל ששב לשקו ולתעניתו, והיינו דאף דהיה לו נצחון על המן בכ"ז שב לשקו ולתעניתו כי מרדכי לא הי' דעתו לנצחונות על המן אלא רק לביטול הגזירה על כלל ישראל, וכל זמן שלא בטלה הגזירה לא היה לבו לשמחה על נצחונו הפרטי. וא"כ נראה דזה הביאור בקרא ומרדכי יצא בלבוש מלכות וכו' והעיר שושן צהלה ושמחה, דכיון שראו שמרדכי הסיר שקו ולבש בגדי מלכות ראו בעליל שבטלה הגזירה וקרה הנס ולכך "והעיר שושן צהלה ושמחה".  מאי נפקא מינא בכל דור ודור משפחה ומשפחה אסתר (ט', כ"ח) והימי...

פרשת הכסף באסתר, פרק ד פסוק ז, ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם. ע"כ. נשאלת השאלה, מדוע נדרש מרדכי להגיד לאסתר את כל פרשת הכסף שרצה המן הרשע לתת לאחשוורוש עשרת אלפים כיכר כסף. מה נפקא מינא יש בזה לאסתר מעבר למידע הבסיסי שהמן ביקש מהמלך לאבד את היהודים. בשם הרב מבריסק, ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, אמרו כי המן לא השתמש בכסף רק כשוחד להניא אותו לאותה גזרה, כי אם כדי לקנות את היהודים ממש בקניין כסף. רוצה לומר, ביקש המן מאחשוורוש לקנות את היהודים ואמר שעושה זאת על מנת להשמיד להרוג ולאבד, ולאחר שיהיו היהודים קניינו הרי יוכל לעשות בהם מה שרוצה, ובין השאר להשמיד להרוג ולאבד. המלך אחשוורוש קיבל מהמן את הכסף למטרות הקניין, ולאחר מכן החזיר את הכסף כמש"כ הכסף נתון לך, בדומה לקניין חליפין. אף שאין מטבע נעשה חליפין כמבואר בבבא מציעא (דף מה ע"ב), ניתן לקנות בקניין כסף ולהחזירו מרצון לאחר מכן. התוצאה של המעשה היא קניית היהודים על ידי המן, מעבר לגזירה להשמיד להרוג ולאבד, וזו פרשת הכסף אותה דאג מרדכי להגיד. ולולא דמסתפינא אמי...