וורטים לשבועות
וורטים לשבועות
בפרשת יתרו (פרק כ פסוק טז), ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות. ע״כ.
יש להבין, וכי מה היה הפחד של בני ישראל פן נמות, והרי זוהי לכאורה שאיפתו של כל יהודי, למות מכלות הנפש לאלוקיו למסור את נפשו על קדושת ה׳, ובשעת מתן תורה שכה נזדכו בה ודאי לא פנתה דעתם לכוונות זרות.
והתשובה לכך, כי לרבונו של עולם ישנם כבר רבבות של מלאכים ושרפים שאומרים שירה פעם אחת בחייהם בלבד ומיד נשרפים, ובכאלו אין לרבש״ע עוד צורך, אלא צריך יהודי מבשר ודם, חי וקיים, שאומר שירה בתוך עולם גשמי ומגושם ומתגורר בו, ונותר בחיים באומרו שירה וגם לאחריה, ואז ימשיך לומר שירה פעם נוספת.
זאת בקשו עם ישראל מה׳, שישארו בחיים להמשיך בדרך של נעשה ונשמע, כך רבי משה מקוברין.
הנה נחלקו בגמ׳ בפסחים (דף סח ע״ב) האם אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, בבחינת או סיירת או ניירת, או שיחלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש, אבל עכ״פ הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם.
יש המסבירים הסבר מעניין לדבר, כדלהלן.
בראש השנה, אין מתי לאכול.
ביום כיפור, אסור לאכול.
בסוכות, אין איפה לאכול.
בפסח, אין מה לאכול.
מעתה מובן יתרון חג השבועות מבחינת האכילה בו.
יש ששאלו מדוע אוכלים קרעפליך בשבועות.
בשלוש פעמים בשנה אוכלים קרעפליך, בפורים, בערב יום כיפור ובהושענא רבא.
העולם מבארים כי בכל פעם שנותנים מכות למישהו אוכלים קרעפליך.
בפורים מכים את המן, בערב יום כיפור מכים כפרות ובהושענא רבא מכים ההושענות, אבל לכאורה תמוה משום מה אוכלים גם בשבועות קרעפליך.
החידושי הרי״ם ביאר הדבר בטוב טעם ודעת, כי חז״ל אומרים, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כנגדה (ב״ב דף טז ע״א וקידושין דף ל ע״ב), נמצא שלימוד התורה נחשב כסילוק וכהכאה של היצר, ומכיון שכן, בחג מתן תורה, שלומדים בכל הלילה שלו תורה, מתקיימת הכאה רבה המצדיקה אכילת קרעפליך:
תגובות
הוסף רשומת תגובה