בריחה לצורך מנוחה בבהעלותך (פרק י מפסוק לג), ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים וכו' לתור להם מנוחה וכו'. ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וכו'. ע"כ. ויהי בנסוע הארון מוקף בשני נונין הפוכין, ומבאר רש"י, עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו, ולמה נכתב כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקודש (מסכת שבת דף קט"ז ע"א). עכ"ד. ושם בגמרא, פורענות שנייה מאי היא, ויהי העם כמתאוננים (פרק יא פ"א), דהיינו תואנה והקנטה כמה טרחנו בדרך הזה שלושה ימים (רש"י שם), פורענות ראשונה, ויסעו מהר ה', ואמר רבי חמא ברבי חנינא שסרו מאחרי ה'. ע"ש. ומה היא אותה פורענות ראשונה שסרו מדרך ה', מבאר רש"י (שם בשבת), בתוך שלושה ימים למסעם התאוו האספסוף תאווה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקדוש ברוך הוא. עכ"ל. דהיינו אותה תאווה המוזכרת בהמשך (פרק יא מפסוק ד), והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה, למרות מיקומה המאוחר בכתוב הינה למעשה פורענות ששייכת לנסיעה מהר ה' ולשלושת הימים שלאחר מכן, אולי מפני שקרתה כבר אז ואין מוקדם ומאוחר ב...

נר בשבת חובה בבהעלותך (פרק פסוק ב), דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ע"כ. ודרשו חז"ל על אתר (תנחומא סי' א) בעניין נר שבת,  ילמדנו רבינו מהו להדליק בשמן שריפה בשבת וכו' רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, כפי האמור במסכת שבת (דף כד ע"ב). ובגמרא (דף כה ע"ב) שאלו אהא דאין מדליקין בעטרן, מאי טעמא, מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא. אמר ליה אביי ויצא. כלומר, מה בכך שיצא, איזו מצווה או חובה זה מיפר. אמר ליה, שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה. ע"ש. חובת הדלקת הנר שיפר האדם היוצא בגין הריח הרע, מבאר רש"י, כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא. והתוס' כתבו, חובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג. והמשיכו וכתבו, אבל מהדלקת נר גופיה לא הווה פריך אביי, דפשיטא דחובה היא דהתנן על ג' עבירות נשים וכו' על שאינן זהירות בהדלקת הנר. עכ"ד. חובת הדלקת הנר היא כבוד השבת, סעודה מכובדת וחשובה לאור הנר, כ"כ רש"י. או שחובת הדלקת הנר היא עונג שבת, שיתענג בשעה שסועד במקום שיש בו נר, ...

בגדר פסח שני בבהעלותך (פרק ט פסוק י), דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'. ע"כ. הרי ציוותה תורה על פסח שני החל בי"ד באייר ונעשה על ידי מי שלא יכול היה להקריב את קרבן הפסח במועדו, כגון שהיה אז טמא או שהיה בדרך רחוקה, וכן אם שגג או נאנס מכל סיבה שהיא. מה בין פסח ראשון ופסח שני, פסח ראשון אסור בבל יראה ובל ימצא ופסח שני מצה וחמץ עמו בבית. פסח ראשון, בזמן אכילתו צריך לומר הלל, ופסח שני אין צריך לומר הלל בזמן אכילתו. פסח ראשון דוחה את הטומאה ופסח שני אינו דוחה את הטומאה. פסח ראשון נשחט בשלוש כיתות ופסח שני אינו נשחט בשלוש כיתות. פסח ראשון מביאים עמו חגיגה, ופסח שני אין מביאים עמו חגיגה. ויש לעיין במועד זה של פסח שני, מה גדרו. מחד גיסא, נדמה כי בא רק בתור תשלומין לפסח ראשון, כביכול כדרך נוספת לקיים את המועד המקורי של הפסח. הרי את המועד אין מקיימים אלא מי שלא יכלו להקריב את הפסח במועדו. אמנם, מאידך גיסא, אפשר שמדובר במועד נוסף העומד בפני עצמו, אע"פ שמבחינה טכנית המקיימים אותו הם בדיוק אלו שלא קיימו את הפסח הראשון. פסח ש...

  בניה וסתירה על פי ה׳ בבהעלותך (פרק ט פסוק כג), על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו. ע״כ. כלומר, בני ישראל היו מקימים את המשכן במקום מסויים, ואח״כ היו מפרקים אותו, ומקימים אותו במקום אחר, וכל זה נעשה על פי ציווי ה׳ ורק על פיו. הגמ׳ בשבת, דף לא ע״ב, כתבה בנוגע לכך, וקסבר רבי יוסי סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר, על מנת לבנות שלא במקומו לא הוי סותר, אמר ליה רבה מכדי כל מלאכות ילפינן להו ממשכן והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו הוא, אמר ליה שאני התם כיון דכתיב על פי ה׳ יחנו כסותר על מנת לבנות במקומו דמי. ע״כ. והדבר טעון באור, מה הקשר בין היות המסעות על פי ה׳, לכך שתיחשב סתירת המשכן כסתירה על מנת לבנות במקומו. התורה תמימה מסביר את תירוץ הגמ׳, דלפי שהכל היה ע״פ ה׳, נמצא שבשעת הסתירה לא ידעו כלל היכן יבנו מחדש את המשכן, ובכלל זה גם לא ידעו אם יבנו אח״כ במקום אחר או שמא יורה להם הקב״ה להקים את המשכן שוב באותו מקום, ואם כן אין זה סותר ע״מ לבנות שלא במקומו, שהרי מבחינתם, כשסתרו, לקחו בחשבון את האפשרות ששוב יבנו את המשכן באותו מקום ולא במקום אחר. ברם, יש המבארים את תירוץ הגמ׳ אחרת, דכל הפטור של ס...

  בניית בית המקדש בלילה   בבהעלותך (פרק ט פסוק טו), וביום הקים את המשכן כיסה הענן את המשכן. ע״כ. מכך שנאמר ביום הקים, דייקה הגמ׳ במסכת שבועות (דף טו ע״ב) ביום מקימו בלילה אין מקימו, דהיינו שאין בניין בית המקדש בלילה. ע״ש. אמנם, מקשים הראשונים, דבגמ׳ בראש השנה (דף ל ע״א) לכאורה מבואר להיפך, דישנה אפשרות שבית המקדש יבנה בלילה, וכך נאמר שם לגבי בית המקדש השלישי, ושיהא יום הנף כולו אסור, מאי טעמא, מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח עכשיו נמי ניכול, ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר מזרח התיר, השתא דאיכא עומר עומר מתיר, דמיבני אימת, אילימא דאיבני בשיתסר הרי האיר מזרח התיר, אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן לשתרי, דהא תנן הרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין בית דין מתעצלים בו, לא נצרכא, דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, אי נמי דאיבני בליליא. ע״ש. אכן, רש״י שם בר״ה התייחס להאי קושיא וכתב וא״ד, ואם תאמר, היכי משכחת לה דאיבני בחמיסר ביום טוב, ודאיבני בליליא, והא קיימא לן במסכת שבועות (דף טו ע״ב) דאין בנין בית המקדש לא ביום טוב ולא בלילה, הני מילי בנין בידי אדם...