אבלות ט׳ באב ואבלות על המת בעניין מהות האבלות בבין המצרים וחודש אב. ר׳ שלמה פישר בדרשות בית ישי, דרוש יג דרשה לשבת חזון, עומד על הנקודה הבאה. אנו מוצרים בהלכה חיוב אבלות על חורבן בית המקדש, וכן חיוב אבלות על המת. ישנן גם נקודות דמיון בין האבלויות הללו בהלכה, כגון האיסור ללמוד תורה בתשעה באב, כיון שהיא משמחת, כשם שאסור לאבל ללמוד תורה, ועוד כדו׳. מאידך גיסא, אנו מוצאים הבדל מרכזי בין אבלות החורבן לבין אבלות על המת, כגון, שבאבלות על החורבן, האבלות מוסיפה והולכת, רוצה לומר, בתחילת בין המצרים האבלות הינה קלה ונוהגים בה רק חלק מן האיסורים, ולאחר מכן האבלות מחמירה והולכת עם תחילת חודש אב, בה מתחילים איסורי תשעת הימים, ולאחר מכן מגיעים איסורי שבוע שחל בו, ולבסוף מגיעה יום תשעה באב עצמו שבו האיסורים וההגבלות המשמעותיים ביותר. לעומת זאת, באבלות על מת, סדר החומרה הוא סדר יורד, דביום הראשון נוהגות המגבלות החמורות ביותר, ולאחר מכן בשלושת הימים הראשונים הדנים נעשים קלים יותר, ואחר כך מגיעה השבעה, ולאחר מכן השלושים וכך הלאה. בטעם ההבדל, מבאר הבית ישי, שבאבלות על המת, הציווי איננו להצטער צער פנ...

  הצומות הקלים ודינם כשתקנו הנביאים אחר חורבן בית המקדש הראשון ארבעה צומות, תקנו אותם כדוגמת צום יום הכיפורים, שכן בדרך כלל תקנו חכמים את תקנותיהם כדוגמת מה שנצטווינו בתורה, וכמו שצום יום הכיפורים נמשך יממה שלמה כך גם תקנו את ארבעת הצומות, וכשם שבצום הכיפורים אסורים בחמישה עינויים, אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, כך תקנו גם בצומות על החורבן, וכך נהגו במשך שבעים שנות גלות בבל. כשחזרו עולי בבל לבנות את בית המקדש השני, נתבטלו הצומות והפכו לימי ששון ושמחה, שנאמר (זכריה פ״ח פי״ט) כה אמר ה׳ צבאות תום וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו. כשנחרב בית המקדש השני, חזרו לקיים את אותם הצומות, וכך נהגו במשך כל השנים הקשות שאחר חורבן בית המקדש השני, שנים שבהן התחולל מרד בר כוכבא וחורבן ביתר ויהודה.   נמצא, שדין הצומות תלוי במצבנו הלאומי, כך שבתקופת גזרות ושמד חייבים לצום באותם הצומות, וכשבית המקדש בנוי, ימי הצום הופכים לימי ששון ושמחה. ובמצב ביניים, כשמצד אחד בית המקדש חרב, ומנגד, אין עלינו גזירות קשות, כפי שה...

  ט׳ באב ודיניו לאחר חורבן בית המקדש הראשון, תקנו הנביאים לצום ארבעה צומות, והחמור שבהם צום תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש, צומות אלו נתקנו כדוגמת צום יום הכיפורים, שמשך הצום יממה שלימה, ואסורים בו בחמישה דברים, ולאחר שנבנה בית המקדש השני, בטלו הצומות והפכו לימי ששון ושמחה, וכשנחרב בית המקדש השני, חזרו ארבעת הצומות לקדמותם. לאחר שנסתיימה תקופת הגזירות הקשות, והגיעו ימים שבהם מצד אחד בית המקדש עדיין עמד בחורבנו ומצד שני לא היו עלינו גזירות קשות, אמרו חכמים שדין שלושה מהצומות, עשרה בטבת, י״ז בתמוז וצום גדליה, תלוי ברצונם של ישראל, רצו מתענין, רצו אין מתענין. אבל בתשעה באב, שנכפלו בו הצרות ושני בתי המקדש שעמדו לישראל חרבו בו, חייבים לצום בכל מצב, ואף בימי שלווה, אין דינו תלוי ברצונם של ישראל, אלא כל זמן שבית המקדש חרב, חייבים לצום בו כפי תקנת הנביאים. וזה יסוד ההבדל בין צום תשעה באב לצומות הקלים, בתשעה באב חייבים לצום על פי תקנת הנביאים, לפיכך כל דיני הצום חלים בו במלואם, ואילו בצומות הקלים אנחנו חייבים מפני שכך נהגו וקבלו ישראל לצום בהם עד שיבנה בית המקדש, ומתחילת הקבלה לצום בהם, לא נה...