העשיר לא ירבה בכי תשא (פרק ל פסוק טו), העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם. ע"כ. ומובן מדוע סכום התרומה חסום מלמטה והדל לא ימעיט, אבל מדוע העשיר לא ירבה. על פניו צריך היה להיות שכל עוד מביאים את הסכום המינימלי כדקי״ל בעלמא (מנחות דף קי ע״א), נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ובעולת עוף אשה ריח ניחוח ובמנחה אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין ליבו לשמים. ע״כ. ויעויין במפרשים שביארו הטעם כדי שיהיה יודע את חשבון בני ישראל לפי סך השקלים שנשנו ומפני כך צריך התשלום להיות קבוע ואחיד לכולם. ברם, נדמה שיש לדבר טעם נוסף ועמוק מכך. במסכת מגילה, דף יג ע"ב, אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים. ע"ש. ואינו מובן, מה תוחלת ומה תועלת יש בהקדמת השקלים שציווה ה' לישראל בשנים ובתאריך על פני השקלים שנתן המן. וכי תחרות או קיזוז יש כאן שבזמן שהמן העביר שקליו לאחשוורוש ישראל כבר העבירו שקלים קודם לכן בעניין ובהקשר אחרים לגמרי...

מנות ומתנות במגילה (דף ז ע"א), תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. ע"כ.  כתב התרומת הדשן בסי' קיט, שאלה, בני אדם השולחים לחבריהם בפורים חלוקים וסדינים וכהאי גוונא, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו. תשובה, יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כדמשמע בגמ' פ"ק מגילה ז ע"ב דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן דקדק הרמב"ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים, ונראה דשתייה בכלל אכילה. ובמתנות לאביונים כתב מעות או מיני מאכלים. אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי. עכ"ל. כלומר, לדעת התרומת הדשן גדר משלוח מנות איש לרעהו הוא שהאיש יספק לרעהו סעודה, דהיינו שתי מנות מאכל או משקה. ממילא, הואיל ואין שייכות בין סדינים וחלוקים לסעודה, לא שייך שיתקיים בהם מצוות משלוח מנות...

לכבוד ולתפארת בתצווה (פרק כח פסוק ב), ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ע"כ. אמרו בגמרא במגילה (דף יב ע"א) על המלך אחשוורוש, בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת. ופרש"י, שהיו בידו שם בגדי כהן גדול שהביאן מירושלים. ע"ש. ועוד אמרו שם, והקשות בכלי זהב וכלים מכלים שונים, משונים מיבעי ליה, אמר רבא יצתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם. ע"ש. היינו בלשצר מלך בבל שהשתמש בכלי המקדש שנבוכנצר בזז במשתה שערך, כמסופר בספר דניאל (פרק ה), ובעוד המשתה בעיצומו הופיעה יד שכתבה על הקיר מנא מנא תקל ופרסין, דהיינו נספרו ימיך וסופך הגיע, נשקלת במאזני צדק ונמצאת חסר ומלכותך תחולק ותינתן למדי ופרס. אם כן אומרת בת קול לאחשוורוש, הראשונים כלו מפני הכלים ואתם שונים וחוזרים על אותו המעשה. ויש לדייק, כי בת קול הכריזה על אחשוורוש כליה כמו בלשצר רק משום ששנה והשתמש בכלי המקדש, אבל על המעשה הנזכר קודם לכן, שלבש בגדי כהונה, לא אמרה כן. וצריך להבין במה נשתנו ב...

כמה הערות בסיום המגילה מה השייכות בין והעיר שושן צהלה ושמחה למרדכי יצא בלבוש מלכות אסתר (ח', ט"ו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו' והעיר שושן צהלה ושמחה. ולכאורה אין הכוונה שהעיר שושן צהלה ושמחה על שמרדכי היה לבוש בלבוש מלכות תכלת וחור, אלא דהם ב' דברים נפרדים. אכן בפיוט איתא שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, הרי שהשמחה היתה על שראו תכלת מרדכי והכל דבר א' הוא, וצ"ב. הגרי"ז (סי' קצו) כתב על כך, ונראה דהנה על הפסוק וישב מרדכי אל שער המלך דרשו חז"ל ששב לשקו ולתעניתו, והיינו דאף דהיה לו נצחון על המן בכ"ז שב לשקו ולתעניתו כי מרדכי לא הי' דעתו לנצחונות על המן אלא רק לביטול הגזירה על כלל ישראל, וכל זמן שלא בטלה הגזירה לא היה לבו לשמחה על נצחונו הפרטי. וא"כ נראה דזה הביאור בקרא ומרדכי יצא בלבוש מלכות וכו' והעיר שושן צהלה ושמחה, דכיון שראו שמרדכי הסיר שקו ולבש בגדי מלכות ראו בעליל שבטלה הגזירה וקרה הנס ולכך "והעיר שושן צהלה ושמחה".  מאי נפקא מינא בכל דור ודור משפחה ומשפחה אסתר (ט', כ"ח) והימי...

פרשת הכסף באסתר, פרק ד פסוק ז, ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודים לאבדם. ע"כ. נשאלת השאלה, מדוע נדרש מרדכי להגיד לאסתר את כל פרשת הכסף שרצה המן הרשע לתת לאחשוורוש עשרת אלפים כיכר כסף. מה נפקא מינא יש בזה לאסתר מעבר למידע הבסיסי שהמן ביקש מהמלך לאבד את היהודים. בשם הרב מבריסק, ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, אמרו כי המן לא השתמש בכסף רק כשוחד להניא אותו לאותה גזרה, כי אם כדי לקנות את היהודים ממש בקניין כסף. רוצה לומר, ביקש המן מאחשוורוש לקנות את היהודים ואמר שעושה זאת על מנת להשמיד להרוג ולאבד, ולאחר שיהיו היהודים קניינו הרי יוכל לעשות בהם מה שרוצה, ובין השאר להשמיד להרוג ולאבד. המלך אחשוורוש קיבל מהמן את הכסף למטרות הקניין, ולאחר מכן החזיר את הכסף כמש"כ הכסף נתון לך, בדומה לקניין חליפין. אף שאין מטבע נעשה חליפין כמבואר בבבא מציעא (דף מה ע"ב), ניתן לקנות בקניין כסף ולהחזירו מרצון לאחר מכן. התוצאה של המעשה היא קניית היהודים על ידי המן, מעבר לגזירה להשמיד להרוג ולאבד, וזו פרשת הכסף אותה דאג מרדכי להגיד. ולולא דמסתפינא אמי...

שינוי מידות ועמלק  בכי תצא (פרק כה פסוק יז), זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. ע"כ. ביאר רש"י, זכור את אשר עשה לך, אם שקרת במדות ובמשקולות הוי דואג מגרוי האוייב, שנאמר (משלי יא) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבוא קלון. עכ"ד. ועניין השקר במידות ובמשקולות אכן נזכר למעלה בסמוך (פסוקים יג עד טז), לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה וכו'. ומה העניין שנסמכו אלו לזכירת עמלק ומחייתו, זהו שמפרש רש"י, ע"פ המדרש תנחומא, שאם שקרת במידות הוי דואג מגרוי האוייב, כגון עמלק אותו יש לזכור ולמחות. אכן, יש להבין מהו אותו עניין של שקר במידות ובאיזה אופן עמ"י עברו עליו עד כדי שבא עמלק ומתגרה בהם. מי שמשקר במידות, אמר עליו הכתוב (פסוק טז), כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עוול. ע"כ. וביאר המשך חכמה על מה ולמה קרא לדבר תועבת ה' וא"ד, קאי על כללות הפרשה, המכה את הנלקה יתר מכדי רשעתו (פכ"ה פ"א עד פ"ג), שאין מי שיתבע דין הנעלב בזוי האדם הזה ואין מי דן דינו, וכן החוסם שור בדישו המצערו (פסוק ד), וכן מי שאינו רוצה ל...

מתנמנם יצא במגילה, דף יז ע"א במתני', הקורא את המגילה וכו' ומתנמנם יצא. ע"כ. והביא המרדכי (סי' תשצא) בשם הירושלמי, מעשה בחד דהוה יתיב קומי ר' זעירא וקא מתנמנם, אמר ליה חזור בך דלא כוונתה, וביאר המרדכי, איכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קרא מתנמנם מאחר שהוציאה בפיו יצא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. עכ"ד. כלומר, המרדכי יישב את ההבדל בין הירושלמי והבבלי בכך שדין זה שהקורא מתנמנם יוצא ידי חובה היינו רק כשקורא בעצמו, ובזה עוסק הבבלי, אך אם שומע את המגילה מאחר ומתנמנם אינו יוצא בזה ידי חובה, וזהו המעשה הנזכר בירושלמי. כך בפשטות. אכן, הב"ח (סי' תרצ) יישב את הבבלי והירושלמי אחרת, על ידי חילוק בין נמנום של תחילת שינה לבין נמנום של סוף השינה. על כל פנים, המרדכי חילק בין הקורא מתנמנם לבין השומע מתנמנם והביאו גם השו"ע (סי' תרצ סי"ב) להלכה וז"ל, קראה מתנמנם הואיל ולא נרדם בשינה יצא, אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. עכ"ל. והסברא הפשוטה בדבר, וכן איתא במשנה ברורה (שם סקמ"א), דבקריאה כיון שקורא כראוי הרי מוכח שרמי אנפשיה לומר שפיר, מה שאין כן...

מקרא מגילה, ק"ו והלל במסכת מגילה, דף יד ע"א, תנו רבנן, ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש, אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה, ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן. ע"כ. פירוש, שלא הוסיפו הנביאים על המצוות האמורות בתורה אלא את מקרא המגילה שבאו והוסיפו על סמך קל וחומר. וטעם הדבר, מבאר הרמב"ן, דאף להוסיף מצווה דרבנן על התורה הוי בכלל איסור בל תוסיף, ולכך הוצרכו לדרוש מקל וחומר כדי להוסיף את מקרא המגילה כך שלא יהא הדבר בכלל איסור הוספה. מעבדות לחירות, פרש"י, שאמרו ביציאת מצרים שירה על הים. ולפי"ד בפורים נחשב שיצאו ממיתה לחיים מה שאין כן ביציאת מצרים. והקשה הטורי אבן, הרי גם ביציאת מצרים היה הדבר, כידוע לכל, ממיתה לחיים, וכמו שאמרו עמ"י המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר. ועוד תמה הטורי אבן, מה יש ללמוד זה מזה והרי השירה שאמרו ביציאת מצרים לא הוקבעה לדורות בניגוד למקרא מגילה שנוהג בכל דור ודור. ופירש, שאכן אין הכוונה אלא להלל שאומרים ביום ראשון של...

שקר החן, אסתר וחוט של חסד בכתובות (דף טז ע״ב), תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב״ש לב״ה הרי שהייתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק אמרו להם ב״ה לב״ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. ע״כ. המו״מ בהאי סוגיא טעון ביאור, מה סברו ב״ה וב״ש בשיטתם, מה סברו בשיטת האחר ומה השיבו אלו על אלו ונשארו כך במסקנא. הריטב״א כתב, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, פירוש, דכל שהוא מפני דרכי שלום אין בו משום דבר שקר. עכ״ד. היינו שהמחלוקת נסובה על דבר שקר, האם מותר לאומרו בהקשר זה של שבח הכלה, וכיו״ב איתא בתוס׳ (ד״ה ישבחנו), דב״ש סברי אע״ג דישבחנו בעיניו אין להם לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר, דהתורה אמרה מדבר שקר תרחק. עכ״ד. כלומר, שאף שדרכי שלום הוא לשבח בפני אדם את מקחו, אין ראוי שחכמים יתקנו לומר לצורך זה שקר. ברם, מן הריטב״א לא שמענו אלא שלב״ה מותר לשקר לשבח הכלה מפני שהוא דרכי שלום, דהיינו, ששיטת ב״ה מבו...

  חיוב נשים במגילה בגמרא במגילה, דף ד ע"א, נאמר, אמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס. ע"כ. הרי שגמרא מפורשת היא שנשים חייבות במגילה. כמו הגמרא במגילה, כך פשטות המשנה במגילה, בגמרא בדף יט ע"ב, הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, רבי יהודה מכשיר בקטן. ע"ש. ומשמע דרק חש"ו פסולים מלקרוא, אבל נשים כשרות. וכן בגמרא במסכת ערכין, דף ב ע"ב, הכל חייבין במקרא מגילה, הכל כשרין לקרות את המגילה, לאיתויי מאי, לאתויי נשים, וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי, נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס. ע"ש. וכ"כ שם רש"י, שחייבות במקרא מגילה וכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם. עכ"ד. ראשונים רבים סוברים כן, כרש"י, שנשים חייבות במקרא מגילה ואף מוציאות את האנשים, וביניהם הרמב"ם, המ"מ, הריא"ז, האור זרוע והמאירי. ברם, הבה"ג (הלכות מגילה סי' יט) כתב לא כן, שאמנם נשים חייבות במגילה, אך לא לקרוא כי אם לשמוע. ומקורו ממש"כ בתוספתא (מגילה פ"ב ה"ד), הכל חייבין בקרי...

  כנוא כינאתי שאלו רבים, על מה סמכו העולם שנוטלים אנטיביוטיקה נגד חיידקים, והא מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא חיידקא סומק טפי, כההיא דסנהדרין (דף עד). אכן, הקיצור חיי אדם הקשה כן, ותירץ דאין על השמדת חיידק שם הריגה כלל, כיוון דאינו פרה ורבה מזכר ונקבה אלא נחלק, כדאיתא בפ״ק דשבת לגבי ההורג כינה בשבת דשרי מהאי טעמא (באמת יש לפלפל גם לגבי הרוצח כינה בשבת, מדוע לא החשיבו הש״ס לאופן של קים ליה בדרבה מיניה בגוונא שהכינה הייתה של חבירו והפסידו ממון ברציחתה, וצ״ע ואכ״מ), ואף כי דשו בכך פוסקי הזמן ע״פ מיני מחקרים וחכמות שווא שכינה פרה ורבה, הכא שאני, כי אף אם אין הכינה נחלקת, בכל אופן לכו״ע החיידק נחלק כמו שהחרדקי״ם מחלקים מכלל ישראל ואף נחלקים זה מזה בתעתועיהם, ולכן שרי להרוג חיידקים ודומיהם ואין לחשוש לדמם, כך בפשטות. אלא שיש להעיר בזה, דהא דאינו פרה ורבה לא שייך כלל לעניין שם רציחה, כי אם רק לעניין מלאכת שבת, דבהלכות שבת ילפינן לה משחיטת אילים במשכן דצורת המלאכה היא דווקא בדבר הפרה ורבה, הלכך אין בהריגת חיידק בשבת מצד מלאכת נטילת נשמה, אבל מכל מקום פשוט שנטילת נשמה בעלמא יש ...

  עושי המלאכה שוקלי הכסף במגילת אסתר (פרק ג פ"ט), אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך וכו' ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. ע"כ. ושואלים העולם מה הפשט בדין הדברים בין המן ואחשוורוש, במה שאמר המן עשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך, מיהם אותם עושי מלאכה ולשם מה נצרכים, ובמה שענה אחשוורוש להמן הכסף נתון לך, בעוד הכסף עדיין אינו שייך לאחשוורוש, וא"כ אינה מובנת בהקשר זה לשון נתינה. ומביאים בשם ר"ש איגר כך, דהנה איתא בגיטין בפרק הניזקין (דף נה ע"ב), ג' גזירות גזרו, גזרתא קמייתא כל דלא קטיל ליקטלוהו, מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע זוזי, בתרייתא כל דקטיל ליקטלוהו, והביאור בגזירה האמצעית הוא שהריגת ישראל הייתה כל כך מקובלת, ונחשבה אולי אפי' כהנאה, כך שהשלטונות היו גובים עליה מיסים, ד' זוזי על כל ישראל שהורגים. ומעתה זה"פ בכספים שהבטיח המן לאחשוורוש, שכל מי שיהרוג ישראל, דבר נאה ומתקבל, ישלם כספי מיסים אשר ילכו למלך ולאוצרו, והיינו עושי המלאכה, עושי מ...

  אבל וחפוי ראש בגמרא במגילה (דף טז) מסופר, כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא, סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי, שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה, דלי עיניה וחזת דאבוה הוא נפלה מאיגרא לארעא ומתה, וממשיכה הגמ׳ ואומרת, והיינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך, אמר רב ששת ששב לשקו ולתעניתו, והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש על שאירע לו. ע״כ. המגילה מציינת כי המן היה קודם כל אבל על מות הבת שלו, ולאחר מכן חפוי ראש, כלומר חש תחושת בושה גדולה, על מי השופכים שניגרו על ראשו. העולם מקשים קושיא עצומה ונוראה על סדר הפסוק. מדוע קודם היה המן אבל על הבת ואח״כ בוש ממי הביוב, והרי המעשה היה שבת המן קודם כל שפכה עליו את המים, ורק אח״כ, מכיון שגילתה לתדהמתה ודאבונה את הטעות בזיהוי, קפצה מאיגרא לארעא. יתר על כן, לא רק ששפיכת המים קדמה לנפילת הבת, אלא אף השפיכה הייתה הסיבה לנפילה. אכן, כבר הקדים הרב יום לדרוש ולחקור בענייני הסיבתיות ואכמ״ל, ועכ״פ אין לקבוע שהמים גרמו לנפילה, כמו שאין לקבוע שבעיטה גורמת לתעופת כדור. מדובר בדברים שראינו פעם אחת או...

מה שעלה על לב המן במגילה (דף טו ע״א), ומרדכי ידע את כל אשר נעשה מאי אמר גבה לבו של המן מאחשוורוש וכו׳. ע״כ. ופרש״י, שמלאו ליבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשוורוש. עכ״ד. ולכאורה הכוונה לגזירה והפורענות שבאה על היהודים, שעלו על ליבו של המן ולא על לב אחשוורוש. ויש לתמוה, כיצד יתכן שלא עלה על דעתו של אחשוורוש להרוג שונאיהם של ישראל ולאבדם, והרי אמרינן שם בדף יד (ע״א), משל דאחשוורוש והמן למה הדבר דומה, לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו, ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו, בעל חריץ אמר מי יתן לי תל זה בדמים, בעל התל אמר מי יתן לי חריץ זה בדמים, לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך, אמר לו טול אותה בחנם והלואי. ע״ש. וא״כ מבואר שאחשוורוש רצה בגזירה לא פחות מן המן. ויש שכתב לתרץ כך, דדרך המלכים בארצות המזרח שאינם מדברים לשום אדם אחר מלבד המשנה למלך או שאר גדול כי האי, וכמו כן, אין לאף אדם לבוא אל המלך בלא רשות למעט המשנה למלך, כדברי אסתר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אחת דתו להמית, וא״כ כשנעשה המן כה גדול היה דבר המלך עימו לבדו, ואין שם איש לשמוע דבריהם כי אם מרדכי שהיה משמש ב...