תמים פועלו, דרכיו משפט ואין עוול
תמים פועלו, דרכיו משפט ואין עוול
בהאזינו (פרק ל פסוקים א עד יא), הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. ע"כ.
בפסוק זה שלובים עניינים יסודיים ומהותיים באמונה, וכדרכו בקודש, הרמב"ם במורה מציג אותם.
כבר אמרו חז"ל, כדאיתא בשבת דף ל ע"ב, כי ביקשו לגנוז את ספר קהלת, ואחת הסיבות לכך היא משום שנאמר בו (פרק א פסוק ד) והארץ לעולם עומדת, כאילו בסתירה לאמונה בחידוש העולם, אולם, ודאי שאין זו כוונת קהלת, אלא כוונתו לדברים כגון מש"כ בהמשך (פ"ג פי"ד), כל אשר יעשה אלוקים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, כי מעשי האלוקים הם בתכלית השלמות ואין צורך בשינוי, ועל כן והארץ לעולם עומדת.
אלו גם הדברים בפסוק הצור תמים פעלו, שכל מעשי ה' נעשו בתכלית השלמות, וכל תהליכי החיים והכליון הינם חלק מחוכמת הבריאה המושלמת.
כי כל דרכיו משפט, כמה משמעויות יש בו, האחת, כי כל הבריאה נעשתה בצורה נכונה על בסיס צדק ושוויון, כי הדברים החיוניים לקיום וחיים הינם זמינים, כמו האוויר לנשימה והמים לשתיה המצויים בכל מקום, כמו גם המזונות הבסיסיים שמצויים וזולים, מה שאין כן המותרות שאינן אלא דמיון כוזב ואחיזת עיניים.
המשמעות הנוספת בכתוב, היא הודעה על ההשגחה האלוקית על המין האנושי בעולם השפל שתחת גלגל הירח, והנה ההשגחה היא רק על המין האנושי, על כל הטוב והרע הפוקדים את בני המין, הכל במשפט אמת, כי כל דרכיו משפט, אל שאר בעלי החיים והצמחים אינם בהשגחה.
המשמעות השלישית שמונחת בפסוק היא, שכמו שיצירת העולם נעשתה בחוכמה מושלמת, גם חוקיו ומשפטיו של הבורא הינם בתכלית השלמות, ואם האדם אינו מבינם, או את העומק והיושר שבהם, הרי זה מעצם קטנות שכלו והבנתו, בדיוק כמו שאינו מסוגל להבין את הבריאה הנפלאה מבינתו.
אל אמונה ואין עוול, הוא מה שאמרו חז"ל, כמובא בשבת דף נה ע"א, אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון, כי כל בעל שכל יבין שאין ליחס לקל עושק, ואין להאמין שהאדם חף מפשע ואינו ראוי למה שפגע בו.
צדיק וישר הוא, עניינו, כי הנה הצדקה הינה תיאור של מעשה שהאדם עושה בעטיין של מידותיו התרומיות ואופיו הטוב, ואם כן, כל תואר שמייחסים לבורא, הכוונה בו הינה לאותם מעשים שהבורא עושה, שהאדם במקומו היה עושה אותם כתוצאה מתכונות אנושיות ואופי וכו', ולכן כאשר הכתוב אומר צדיק וישר הוא, כוונתו לאותה יצירה שטבע הבורא יתברך בעולמו שמאפשרת לכל בריאה ובריאה את חייהם וקיומם.
יש לדעת, כי כל תהיות בדבר תכלית בריאת העולם או הנהגתו, מקורן בטעות הבסיסית שהניחו אלו התוהים, כי האדם הוא תכלית הבריאה, וכן בחוסר הבנה וידיעה בכל התהליכים הטבעיים שבהות וטבע העולם, שמחמתם עלו ספיקות משום שנראה שמעשי הקל אינם אלא משחק או מעשי שווא שאין בהם תכלית.
אבל, ברור הוא כי דעת תורת משה והאמונה המחייבת להאמין הכך שכל מעשי ה' הינם בחכמה עילאית, נובעים מההנחה שאין לאדם מושג בהבנת מציאותו של הבורא יתברך, וכל הנעשה הנברא והמונהג הוא ממנו ובחכמתו יתעלה, וזוהי תמצית ובניין התורה, המתחילה (בראשית פ"א פל"א) וירא אלוקים את אשר עשה והנה טוב מאוד, וחותמת הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט אך אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא:
תגובות
הוסף רשומת תגובה