מצוות התפילה
מצוות התפילה
בעקב (פרק י פסוק כ), את ה' אלוקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע. ע"כ.
כתב החינוך, ונכפלה זאת המצווה כמה פעמים, שנאמר ועבדתם את ה' אלוקיכם (שמות פכ"ג פכ"ה), במקום אחר נאמר ואותו תעבוד (דברים פ"ו פי"ג) ובמקום אחר ולעבדו בכל לבבכם (שם פי"א פי"ג).
והביא החינוך את דברי הרמב"ם בספר המצוות, שאע"פ שמצווה זו היא מהמצוות הכוללות, כלומר, שכוללות כל התורה, כי עבודת הקל תכלול כל המצוות, יש בזו כמו כן פרט, והוא שיצוונו הקל להתפלל אליו, וכמו שאמרו בסיפרי, ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שבלב זו תפילה, ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו, מניין לעיקר תפילה בתוך המצוות, מהכא את ה' אלוקיך תירא אותו תעבוד. עכ"ד.
הרמב"ן השיג על דעת הרמב"ם וס"ל חובת התפילה אינה מצוות עשה מהתורה, והביא לדבר ארבע ראיות מארבע סוגיות בגמ'.
בברכות דף כא (ע"א) נאמר, בעל קרי קורא קריאת שמע ומברך על המזון לאחריו ואינו מתפלל, וטעם הדבר, משום שק"ש וברכת המזון דאורייתא ותפילה דרבנן.
עוד בברכות (שם), ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא ק"ש, ספק התפלל ספק לא התפלל, אינו חוזר ומתפלל, דק"ש דאורייתא ותפילה דרבנן.
במסכת סוכה, דף לח ע"א, אמרו גבי תפלה דתנן ואם התחילו אין מפסיקין, והקשו מלולב דקתני נוטל על שולחנו, אלמא מפסיק, והשיבו בדרך תימה, מאי קושיא, הא דאורייתא הא דרבנן.
ולבסוף, בשבת (דף יא ע"ב) איתא, חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה, הרי שישנה הבחנה בין ק"ש לבין תפילה, ככל הנראה משום שהראשונה מה"ת והאחרונה מדרבנן.
בנוסף לארבעת המקורות הללו שהביא הרמב"ן, ניתן להוסיף שני מקורות דומים, בשבת במתני' (דף ט ע"ב), לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים, מפסיקין לקרות ק"ש ואין מפסיקין לתפילה, ובמתני' בברכות (דף יז ע"ב), נושאי המיטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן, את שלפני המיטה וכו', ואלו פטורין מן התפילה, ובכל אלו פרש"י שההבדל בין ק"ש לבין תפילה מבוסס על כך שתפילה דרבנן בניגוד לק"ש.
הכסף משנה (הלכות תפילה) הסביר בדעת הרמב"ם, וכיו"ב כתב המגילת אסתר, שתפילה דאורייתא היינו תפילה אישית וקצרה ללא נוסח ושיעור, הפחות שבפחות, שלזה, עקרונית, ודאי צריך להפסיק בדיוק כמו לקריאת שמע.
החלק הדרבנן, ששונה דינו מק"ש כך שאין מפסיקין עבורו וכדו', הוא הנוסח והשיעורים שתקנו עזרא ובית דינו, שמונה עשרה ברכות על הסדר שלוש פעמים ביום וכו', כפי שהרמב"ם עצמו מסביר והולך בהלכה ד.
חוץ מזה, תירץ הכסף משנה תירוץ נוסף, שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, ולכן ייתכן יחס שונה ומקל עם תפילה דאורייתא מאשר עם ק"ש דאורייתא, ומיהו הסברא שיעשו כן חכמים אינה ברורה, וכן נדמה כי תירוץ זה אינו העיקרי, אף לדעתו של הכ"מ.
על דברי הכ"מ שכוונת הגמרות שאומרות שתפילה דרבנן לנוסח הדרבנן של התפילה, הקשה השאגת אריה כמה קושיות, ביניהן שתיים קשות במיוחד.
אחת, כיצד גם לאחר הסבר הכ"מ מחלקת הגמ' בברכות בין ברכת המזון שהיא דאורייתא לבין תפילה שהיא מדרבנן, והרי גם אם הכוונה לנוסח התפילה שהוא מדרבנן, הלא אף ברכת המזון עניינה אותו הדבר, דהיינו עיקר חיובה מן התורה והנוסח המסויים מתקנת חכמים, בפרט הטוב והמטיב דתיקנו על הרוגי ביתר.
קושיא נוספת, מהא דבברכות בדף כ (ע"ב) תנן, נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין וחייבין בתפילה, ובגמרא אמרינן וחייבין בתפילה, דרחמי נינהו, ואם אכן כרמב"ם ע"פ הכ"מ, למה לי טעמא משום דרחמי נינהו, והרי די בזה שעיקר התפילה שמדאורייתא אין הזמן גרמא כלל וזמני התפילה הם רק מדרבנן, ואין לומר שבאו חכמים והפקיעו חובת תפילה מנשים ועבדים.
אכן, על השאלה האחרונה ניתן לענות בפשטות, דלרי"ף ולרמב"ם הייתה גירסא אחרת בגמ', לא כמו גירסת רש"י, וחייבין בתפילה דרחמי נינהו, אלא פשיטא, מהו דתימא כיון דכתיב ערב ובקר וצהריים אשיחה ואהמה כמצוות עשה שהזמן גרמא, קמ"ל, וכן איתא במאירי, דכל שיטה אזלא כפי הגירסא המתאימה לה, דלפי רש"י והרמב"ן תפילה דרבנן וצריך להבין מדוע נשים אינן פטורות, ולפי הרמב"ם תפילה דאורייתא וצריך להבין מדוע לא מובן מאליו שחייבות.
בנוגע למקורות של הרמב"ם לתפילה דאורייתא, ועבדתם את ה' אלוקיכם וכו', הרמב"ן דחה וטען כי מדובר באסמכתאות בעלמא.
לגבי זמן התפילה, כתב החינוך, ואמנם אין לנו בתורה בזאת המצווה זמן קבוע לעשותה, ומפני כן מספקים רבותינו בעניין, הרמב"ם כתב שמצווה היא להתפלל בכל יום, והרמב"ן תפש עליו ואמר שהתורה לא ציוותנו להתפלל בכל יום וגם לא בכל שבוע ולא תייחד זמן בדבר כלל, ותמיד יאמרו ז"ל תפילה דרבנן, והוא כמספק יאמר שהמצווה היא להתפלל ולזעוק לפני הקל ברוך הוא בעת צרה וכו'. עכ"ד.
ונדמה כי יש דברי הרמב"ן נעשו קרובים לדעת הרמב"ם, כי כתב שישנו איזה עיקרון מהתורה להתפלל ולזעוק בעת צרה, רק שחוץ ממנו כל הזמנים והנוסחים הם מדרבנן, ברם, זהו בדיוק גם מה שנתבאר ברמב"ם, דהעיקרון מן התורה ופרטיו, נוסחיו וזמניו מדרבנן, וילע"ב.
משרשי המצווה, כתב החינוך וא"ד, מה שהקדמתי הרבה פעמים כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעולותם וטוב לבבם וכושר מחשבותם, ואדון הכל שבראם חפץ בטובתם והדריכם והצליחם במצוותיו היקרות שיזכו בהן, והודיעם גם כן ופתח להם פתח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב וכו', ומלבד ההודעה להם בזאת המדה ציוום שישתמשו בה ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת ליבם, ומלבד השגת חפצי ליבנו יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחינו וקבענו כל מחשבותינו כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו, וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו וכו'. עכ"ד. פירוש, תפילה היא מנגנון של האדם לגרום לטובות לחול עליו, משום שה' תיקן מידה זו, וכתוצאה מהתפילה ישנן עוד תועלות כגון התבוננות והתעוררות כלפי ה‘:
תגובות
הוסף רשומת תגובה