ערמה של תורה באמור (פרק כג פסוק טו), וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. ע"כ. וכיצד סופר, כתב השו"ע (או"ח סי' תפט ס"א), הימים והשבועות, כיצד, ביום הראשון אומר היום יום אחד בעומר עד שמגיע  לשבעה ימים ואז יאמר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד וכו', ובסעיף ח כתב, אם שכח לברך באחד מהימים סופר בשאר ימים בלא ברכה. ע"ש. הרי סופרים הימים והשבועות, מוסיפים והולכים בספירה עד שיעברו ארבעים ותשעה ימים, ואם דילג ולא ספר באחד הימים שוב אינו סופר בברכה. משורשי המצווה, כותב ספר החינוך (מצווה שו) וא"ד, על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל וכו' והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה וכו', ועניין גדול הוא להם יותר מן החירות מעבדות וכו', להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל וימנה מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המניין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. עכ"ד. אך אם זהו השורש, יש לתהות על כיוון...

ספירת העומר וגרימת הזמן באמור (פרק כג פסוקים טו טז), וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. ע"כ. הרי מצוות ספירת העומר לספור החל ממחרת השבת, דהיינו יום טוב, ונצטוונו תמימות תהיינה, מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאם לא כן אינן תמימות. כך ע"פ רש"י. כתב הרמב"ם בפרק ז מהלכות תמידין ומוספין (הכ"ב), מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות וכו', ומתחילת היום מונין לפיכך מונה בלילה מליל ששה עשר בניסן. ובהלכה כד כתב, מצווה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן, ונשים ועבדים פטורין ממנה. עכ"ד. אכן, מצוות ספירת העומר יש לה זמן מסויים, שבע שבתות מיום הבאת העומר, ועוד שזמנה בלילה. הוסיף וכתב הרמב"ם שנשים ועבדים פטורין ממנה, וביאר זאת הכסף משנה, משום שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא. הגמרא בקידושין, דף לג ע"ב, דנה בזהות מצוות עשה שהזמן גרמן ובמקור הדין שנשים ועבדים פטורים מהן, והרמב"ן במקום, בין השיטין, מציין שספיר...

וקדשתו באמור (פרק כא פסוק ח), וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדישכם. ע"כ. ודרשו חז"ל (נדרים דף סב ע"ב ועוד), תנא דבי רבי ישמעאל, וקדשתו, לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. וכ"כ הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע לב), המצווה הלב היא שציוונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה, ואפילו ימאנו אותו לא נשמע להם וכו'. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך, ובא הפירוש (גיטין דף נט) וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ולשון ספרא (פ"א הי"ד) גם כן וקדשתו בעל כרחו וכו'. יעויין בדבריו. אך החינוך (מצווה רסט) כתב, לקדש זרע אהרן, כלומר לקדשם ולהכניסם לקרבן, וזהו עיקר המעשה, וכן להקדימם לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכו'. ע"ש. ואף שעל פניו נראים דברי הרמב"ם והחינוך דומים, כי שניהם הזכירו העניין שכבר אמרו חז"ל בגמרא ובמדרשים שיש להקדים הכהן בכל דבר שבקדושה, לפ...

  בגדרי מצוות ספירת העומר באמור (פרק כג    פסוק טו), וספרתם לכם    ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום. ע"כ. כתב השו"ע בס' תפט (ס"ד), מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה, אבל קודם בין השמשות, כיון שאין זמן ספירה אין בכך כלום. עכ"ל.   ולכאורה הלכה זו תמוהה, שכן בסי' ס (ס"ד) נתבאר כי י"א שאין מצות צריכות כוונה, וי"א    שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה. ע"ש. וא"כ הרי שכשעונה לחבירו ואומר כך וכך ימים לעומר היה צריך להיות שיוכל עדיין לספור בברכה, שכן לא התכוון לצאת יד"ח בספירתו, והטעם שנבצר ממנו להמשיך לספור בברכה אינו מובן. וכתב הפרי מגדים מש"ז סק"ז, דבאמת נסתפק המחבר להלכה אם מצוות צריכות כוונה ודעתו להחמיר בכל עניין, ומשום הכי בסי' ס כאשר הספק היה האם צריך לחזור ולקרוא ק"ש נקט להחמיר דמצוות צריכות כוונה, אך כאשר הספק הוא האם    יכול לחז...

  לאמו ולאביו באמור (פרק כא פסוק א), ויאמר ה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו. ע״כ. כתב האבן עזרא, כי הכתוב הקדים אמו לאביו, מפני שעל פי רוב חייו של זכר ארוכים מחייה של נקיבה, כך שהאם מתה קודם (אכן, כיום הסטטיסטיקות מראות שתוחלת החיים של נשים גבוה משל גברים, ושמא בעבר הטבע היה אחרת, או שנשים מתו יותר מסיבות שאינן טבעיות). ומקשה העולם על האבן עזרא, שהרי נאמר להלן באותה הפרשה (פסוק יא) לאביו ולאמו לא יטמא, דהיינו שהקדים האב לאם, ולפי ביאור האבן עזרא למה לא הקדים גם בזה האם לאב לפי שחייה קצרים משלו. אולם לכאורה היישוב על כך פשוט, דשם בפסוק יא מדובר בכהן הגדול, שהוא כהן הדיוט הנמשח לאחר שאביו מת וממלא את מקומו, כדכתיב בכמה מקומות הכהן המשיח תחתיו מבניו, ומאחר שכך, ודאי שבעניין בו עוסקת התורה, טומאת הכהן הגדול, קודמת תמיד טומאת האב לטומאת האם, משום שאף אם אמו מתה קודם הרי עדיין לא היה אז הכהן הגדול עד שמת אביו. וזהו שנאמר לגבי הגולים לערי מקלט, במכות דף יא, לפיכך אמותיהם של כהנים גדולים מספקות להם מחיה וכסו...

  מלך ראשון ידקר בחרב באמור (פרק כא פסוק א),    ויאמר ה׳ אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. ע״כ. איתא במדרש רבה בריש הפרשה, כו ז, א״ר יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי, מלמד שהראהו הקב״ה למשה דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו דור דור וחכמיו דור דור ומנהיגיו דור דור ומשניו דור דור ושוטריו דור דור ופרנסיו דור דור וחומסיו דור דור וגזלניו דור דור ונביאיו, והראהו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו, מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולי אתה אומר, אמר אל הכהנים, שהרג, שהם מקטרגים אותו, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה אמור אל הכהנים בני אהרון. עכ״ל. וצריך להבין מה בכך ששאול היה המלך הראשון, ומה לו למשה להקשות ולהדגיש דווקא דבר זה. עוד יש להבין, מהי תשובת הקב״ה שהעניין תלוי דווקא בקטרוג של הכהנים, והרי החטא הגדול של הריגת הכהנים בידי שאול תלוי ועומד להעניש בגינו את שאול גם מבלי שמאן דהו יקטרג על כך. הנה, אמרו חכמינו, והדבר ידוע, שמה שזכה שבט בנימין, שממנו היה שאול, להיות מלך ממנו, הוא משום שכשבא עשיו להיפגש עם יעקב השתחוו לפניו כל השבטים, למעט שבט בני...