חטאת על הגוף וחטאת על הדעת
חטאת על הגוף וחטאת על הדעת
בצו (פרק ו פסוק כג), וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף. ע״כ.
הנה בחטאת רגילה, זורקים את הדם על המזבח החיצון והבשר נאכל על ידי הכהנים, לעומת בחטאות ציבור או של הכהן המשיח, וכן פר של יום הכיפורים, שזורקים את דמן על המזבח הפנימי והבשר נשרף כליל באש.
טעמם של דברים, ביאר המשך חוכמה, לפי שחטאת רגילה הרי באה לכפר על חטא בשוגג, דהיינו חטא שנעשה רק בחומר ולא ברוח ובשכל, ולפיכך יאה כפרתו של זה למזבח החיצון שהוא כנגד אבריו החיצוניים של האדם, ומשום שאי אפשר לעקור את הכוחות הגופניים, שכן האדם זקוק להם, לא נדרש אלא לקדש אותם, כדרך שאכלו הכוהנים בקדושה את הבשר בעזרה.
לעומת זאת, חטאות ציבור ושל הכהן המשיח, שמביאים אותן רק כאשר נפלה טעות בהוראה מצד הסנהדרין או מצד הכהן הגדול, העלם דבר, דהיינו חטא הנעשה על ידי השכל, וכן גם פר של יום הכיפורים שבא לכפר על חטאים שנעשו במזיד מדעת, זדון טומאת מקדש וקודשיו, לפיכך יאה כפרתם של אלה על המזבח הפנימי, בדומה לשכל שהוא פנימיותו של האדם, ובשר הקרבן אינו יכול להאכל כלל, שכן טעות מצד השכל ושגיאה מצד הדעת חייבות להעקר מן השורש, וזהו אשר באש תישרף:
תגובות
הוסף רשומת תגובה