כיבוד אב והסבה
כיבוד אב והסבה
בקדושים (פרק יט פסוק ג), איש ואמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה׳ אלוקיכם. ע“כ.
ופרש״י, אני ה׳ אלוקיכם, אתה ואביך חיים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. עכ״ל.
ושאל רא״ו בקובץ הערות (יבמות סי׳ יז ב), דהנה בפסחים (דף קח ע״א) איתא לגבי מצוות הסיבה, דבן אצל אביו בעי הסיבה ותלמיד אצל רבו לא בעי הסיבה. ע״ש בסוגיא. ויש שפירשו את טעם הסוגיא בכך שאב אין דרכו להקפיד על בנו בכך, ולכן צריך הבן להסב, לעומת הרב שמקפיד בעלמא על הסבה, ולכן אין התלמידים מסבים לפניו. ועכ״פ קשה, כיצד ישנו מלכתחילה צד שכיבוד אב ידחה את מצוות ההסבה, והרי אפילו מצווה דרבנן אינו דוחה.
ויש לומר, דמצוות הסבה שונה משאר מצוות, ויש לדבר כמה פנים.
אפשר לומר בדרך אחת, שכיון שבעלמא הבן אינו נוהג בדרך של הסבה כנגד אביו, אין כלל תוכן וצורה של הסבה כשהיא מתרחשת בפני האב. כמו שהסבה ללא כיסא או מיטה אינה הסבה, כך גם הסבה בפני האב, ללא הסברא שאין דרכו להקפיד על כך, אינה הסבה, כפשוטו. לכן הצד שאין דין הסבה בפני האב. ואם תאמר, שאם כן אז היה לו להסב במקום אחר ולא לשבת לפני אביו, אפשר לומר שגדר מצוות הסבה הוא להסב היכן שיושבים ועושים את הסדר, והישיבה ועשיית הסדר מותרת בכל מקום, ובפרט אצל אביו. לכן לא היה בכי האי גוונא מחוייב לעשות את הסדר באופן שיתחייב בהסבה. והוא הדין לגבי התלמידים שאינם מסבים לפני הרב.
דרך נוספת לבאר מדוע הסבה שבפני האב, אלמלא מחילתו והעובדה שאינו מקפיד, לא הייתה בכלל מצוות הסבה, דכיון שבמעשה ההסבה, מחמת עצמו, ישנה זחיחות ופגיעה בכבוד האב, לא יכול להיות שיהיה, בנתונים אלה, ציווי להסב. ושונה הדבר ממצוות אחרות שהדין לגביהן, כמש״כ ברש״י, שלא תשמע לו לבטל את דבריי, דבכל המצוות האלו אין במצווה מחמת עצמה פגיעה באב. הפגיעה בכבוד האב נגרמת רק בעקיפין מכך שהוא אומר הן והקב״ה אומר פן. במקרה כזה שהכבוד של האבא הוא באמירה שלו שסותרת את ציווי הי״ת, כביכול נדחית האמירה מפני ה׳, כי גם האמירה של האב כפופה לה׳. מנגד, כאשר כבוד האבא מונח אינהרנטית בעצם קיום המצווה, הרי מצווה זו כמאן דליתא כי הקב״ה לא מצווה באופנים כאלו.
באופן דומה כתב בספר איילת השחר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה