אם בחוקותי ואשיבה רגלי
אם בחוקותי ואשיבה רגלי
בבחוקותי (פרק כו פ״ג), אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ע״כ.
ואיתא במדרש, אם בחוקותי תלכו, הדא הוא דכתיב (תהילים קיט נט), חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. ע״ש. וצריך לבאר כוונת המדרש, מ״ש אם בחוקותי לפסוק בתהילים.
הנה, אמרו בקידושין (דף לט), אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא וכו׳, ותלמוד תורה כנגד כולם, אמר רב שמעיה, שאם הייתה שקולה מכרעת, כלומר, שאם מחצה זכויות ומחצה חובות ות״ת בתוך המחצה זכויות, אז היא מכרעת את הכף של הזכיות להכריע על החובות.
עכ״פ מבואר בזה, שלימוד התורה הוא עניין בעל ביטוי גשמי, שאדם אוכל פירותיו בעולם הזה, אבל גם, או בעיקר, בעל משמעות רוחנית נשגבה שהקרן קיימת לו לעולם הבא. יתר על כן, לימוד התורה הוא ראש וראשון לכל אותן מצוות בעלות אופי דומה של פירות בעולם הזה וקרן לעולם הבא, כפי שאמרו שתלמוד תורה כנגד כולם, וביארו שהחשיבות היתירה של תלמוד התורה היא בהכרעה של בין זכויות וחובות שקולות. יתרון זה אינו איזשהו עניין גשמי אלא דבר רוחני מובהק. כך העיסוק בתורה הוא בין מצוות בעלות בחינה רוחנית חזקה, והוא יתר עליהן בבחינה רוחנית חזקה.
והנה, מצינו בברכות, דף נו, דצריך איניש למידע בנפשיה אם צדיק הוא או לאו, ורבה אמר כגון אנא בינוני, היינו שרבה חשב בעצמו שהוא מחצה חייב ומחצה זכאי. באמת, כן היו כל זיוי עולם וצדיקי דור ודור חושבים עצמם תמיד על קו האמצעי, לבעבור יהיו נחוצים לעבוד עבודה רבה עוד בעולם הזה.
כן גם היה תמיד חושב בנפשו דוד מלך ישראל שהוא מחצה על מחצה, ועל כן היה עוסק בתורת ה׳ ויהגה בה יומם ולילה, למען תכריע הכף. על כן אמר דוד, חשבתי דרכי ואשובה רגלי אל עדותיך, דהיינו שהתורה תכריע את הכף לזכות.
כעת, נראה שהקושי שהיה למדרש נסוב על עניינים אלו. שהיה קשה למדרש, מה שהקשו רבים, מדוע מזכיר הקב״ה בתורה יעודי העולם הזה ולא יעודי העולם הבא, ומציין אותם כדברים נשגבים ונפלאים שישראל יכולים להשיג, כגון מה שאמר אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה וגו׳. הרי כל המהות העולם ומה שישראל שואפים אליו, בטח בשעה שהם ראויים לקבל מה׳ את כל הטובות האלו, אינם אלא עניינים שברוח ולא עניינים שבגשם.
על כך הביא המדרש את דברי דוד בתהילים, חשבתי דרכי, היינו שאני חושב דרכי שהם הפירות ודרכי העולם הטבעיות שאוכל בעולם הזה, ואשיבה רגלי אל עדותיך, היינו להתעסק בדברים בעלי משמעות רוחנית שמעל הדרכים הטבעיות, ובפרט בלימוד התורה שמועיל גם להכריע לזכות בינוני, כפי שחשב דוד על עצמו.
לכן מביא המדרש על הפסוק אם בחוקותי תלכו וכו׳, על אתר, את דברי דוד. כוונת המדרש להדגיש ולהצביע על כך שמתוך פירות העולם הזה, שהם דבר מועיל וטוב, צריך לעצור ולהתבונן גם בדברים טובים ונשגבים מעבר לעולם הזה ולנסות להשיג אותם. המצוות שאוכלין פירותיהן בעולם הזה והקרן עבורן קיימת לעולם הבא, הן מצוות שמשיגות את שני העניינים, הגשם והרוח, וגם מי שזוכה לעשותן, מתכוון המדרש לומר, צריך לשים בנפשו את העניין הרוחני ולא להתמקד בגשמי.
זאת ועוד, ראש וראשון למצוות עם הפן הרוחני הוא לימוד התורה, שחששו גדולים וענקים כדוד לקיימו, גם משום שסברו שהם בינוניים ולימוד התורה יסייע להם להכריע הכף לזכות. וכל זה, זהו שאמר דוד, חשבתי רגלי ואשיבה רגלי אל עדותיך, וחשוב לזכור זאת בשעה שקוראים על הפירות שאוכלים בעולם הזה כאשר הולכים בחוקות ה׳:
תגובות
הוסף רשומת תגובה