למה אתה בוש
למה אתה בוש
בשמיני (פרק ט פסוק ז), ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכיפר בעדם כאשר ציווה ה׳. ע״כ.
וכתב רש״י ז״ל מדוע הוצרך משה לומר לאהרן קרב אל המזבח, ע״פ התורת כהנים, שהיה אהרון בוש וירא לגשת, אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת. עכ״ל.
ואינו מובן, ראשית, ממה התבייש אהרון, ושנית, מה תשובתו של משה שלכך נבחר שייכת לכך.
בפרשת אחרי מות, בפסוקים העוסקים בעבודת הכהן ביום הכיפורים, נאמר (פרק טז פסוק לד), והייתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה, ויעש כאשר ציווה ה׳ את משה. ופרש״י, ג״כ ע״פ התו״כ, כשהגיע יום הכיפורים עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו של אהרון שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך. עכ״ל. כלומר, לא בא הכתוב ויעש כאשר ציווה ה׳ את משה, אלא להדגיש שאהרון לא עשה מה שעשה עבור עצמו וכבודו כי אם כמי שמקיים גזירה.
והנה, ודאי לא עשה אהרון דבר ממנהגי הכהן הגדול כי אם משום שמלכתחילה היה ציווי והוסדר הדבר שכן נוהג הכהן הגדול. ולמעשה, מן הסתם, כמעט כל כהן גדול שהיה כמעט בכל ביצוע תפקיד של הכה״ג, לא עשה כן אלא משום שתפקיד זה הוסדר והונהג כתפקיד של כה״ג. לא מסתבר שהכהנים היו ממציאים מנהגים משל עצמם לרוב, וגם אם כן, כהן שלא המציא אלא נהג כפי מה שהיה נהוג, על פניו, אין בכך מעלה כה גדולה. אם כן, המעלה הגדולה בכך שאהרון עשה מה שנקבע בציווי כמעשה של כה״ג, ולא פעל דברים שהמציא עבור כבודו, אינה ברורה.
אך האמת שהדבר פשוט עד למאוד. פשיטא שאין כל שבח ומעלה במה שאהרון, או כל כה״ג אחר, עשה את מה שנקבע בציווי כמה שכה״ג עושה ולא המציא מעשים ותלבושות לעצמו. השבח הוא, שגם, למשל, מי שלובש בגדי כהונה גדולה שנצטווה ללבוש, עלול להעלות על ליבו גאווה גדולה ולשים לב בעיקר לכבוד שנגרם לו בכך. המעלה היא לקיים את הציווי ולהתכוון שכל המשמעות של המעשה שבציווי אינה אלא לקיום הציווי, ולא לשום מטרה אחרת. וכשהתוצאות האחרות של קיום הציווי הן דברים שכל אדם מתאווה להם, כמו כבוד ויקר, הדבר קשה במיוחד, והנמנע מהן ומתכוון רק לקיים את גזירת המלך, ראוי על כך לשבח.
הנה, הבושה היא תחושה שנלווית לאדם כאשר הוא עושה מעשים שלא מתאימים או ראויים לו. אם כן, כאשר אהרון לובש את בגדי השרד של הכה״ג ועושה את כל המעשים מלאי הרושם עליהם נצטווה, הוא חש, כפי שניתן להבין, בושה גדולה. אהרון סבר שכשלובשים בגדים כה יקרים ועושים מעשים כה מכובדים, פעולות אלו, כמעט באופן אוטומטי, מולידות אווירה של גאווה ותחושת כבוד אצל מי שעושה אותן. אהרון ידע שנצטווה על המעשים של הכהונה הגדולה וכמובן לא חשב להימלט מהם, אבל כמו כל פעולה שאדם צריך לעשות אפילו אם הוא מתבייש ממנה, כגון מי שהעני וצריך לקבץ נדבות, גם אהרון ניגש לבצע את שנצטווה בבושה גדולה.
בא משה ואמר לו, למה אתה בוש לכך נבחרת. כוונתו לומר, שעשיית מעשים מכובדים אינה אומרת שהם כרוכים בהכרח בתחושת כבוד וגאווה. אף שהדבר קשה עד למאוד, אפשר ללבוש את בגדי הכה״ג ולהתכוון שכל הלבישה ועבודת הכהן אינם אלא לשם קיום הציווי וכל משמעות אחרת אפשרית הרי היא כעפרא דארעא. ואם כן, כיון שישנה אפשרות, אף שהיא רחוקה, שעבודת הכהן הגדול לא תהא כרוכה בחשיבות עצמית, אהרון מסוגל ללכת בדרך והאפשרות הזו, כי מדרגתו גבוהה ולשם כך נבחר לכהונה. לכן, כיון שאהרון מסוגל לכך, אל לא להתבייש. הוא צריך לבצע את העבודה עם הכוונה הנכונה, וכך אין העבודה תהא לא מתאימה או לא ראויה לו.
ובאמת העיד הכתוב בפרשת אחרי מות ושיבח את האהרון שהלך בדרך האפשרות הקשה והרחוקה, שלא היה לובשן לגדולתו, אלא כמקיים גזירת מלך:
תגובות
הוסף רשומת תגובה