כהונה תחת הצלה
כהונה תחת הצלה
בפנחס (פרק כה החל מפסוק יא), פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל. ע״כ.
הנה מלשון הפסוקים, בפשטות, משמע שעיקר זכיית פנחס בכהונה לא נבעה דווקא ממסירות הנפש ומהמצווה הגדולה שעשה, כי אם בצירוף העובדה שהציל את בני ישראל מפני החמה והקנאה מאת הי״ת שהייתה כלפיהם.
ב״ב בספר הברכת פרץ, לבעל הקהילות יעקב, שאכן על עצם המצווה לא היה כדאי פנחס לזכות בכהונה, כי על קיום מצוות השכר ניתן בעולם הבא ובהאי עלמא ליכא שכר מצווה, ומשום כך, אין הדגש בכתוב על עצם קיום המצווה, אלא על כך שפנחס למעשה הציל את בני ישראל, וזאת בהתאם לכלל, שבמצוות שבין אדם לחבירו, אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה.
החידושי הרי״ם ביאר באופן אחר, דהכלל הוא, בברכות דף לב, שכהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו, ולפי״ז לכאורה מעשה פנחס, שהוא בעיקרו מעשה הריגה, אמור היה לשלול מפנחס את הכהונה, אולם, על כך השיב הקב״ה, דאדרבה, כל הטעם לכך שכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, הינו משום שהריגה פועלת דין ונשיאת כפיים היא פעולת רחמים, אבל בנדון דידן, שההריגה כיפרה על נפשות רבות, ובאופן כללי הצילה את בני ישראל מפני האף והחמה, פשוט וברור שגם להריגה זו ניתן לייחס פעולה של רחמים ולא של דין, או לכל הפחות די לה להריגה זו שלא תשלול מפינחס את דיני הכהונה שבין כה היו בו.
משום כך, אומר בעל החידושי הרי״ם, מודגש ביותר עניין הצלת בני ישראל בפסוקים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה