ואני אנה אני בא
ואני אנה אני בא
בוישב (פרק לז פסוק כט), וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא. ע״כ.
בבראשית רבה איתא, ואני אנה אני בא, במעשה בלהה, ומדרש זה צ״ב.
ביאר הכלי חמדה את המדרש, דהנה יוסף חלק עם אחיו בכך שהם סברו שיש להם דין בן נח, אולם יוסף חשב שיש להם דין ישראל בחוק ומשפט כמו אחר מתן תורה, ומשום כן הביא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם שאכלו אבר מן החי כי שפט אותם כישראל, בעוד הם סבורים שדבר זה מותר להם כלבני נח ויאכלו וישבעו.
לכן נתן ראובן לאחים העצה להשליך את יוסף לבור הריק אשר דרשו חז״ל שמים אין בו אבל נחשים ועקרבים ישנם, כי ידוע שהתורה מגינה ומליצה בכל שעה על ישראל, גם אם לא עוסקים בה בדיוק באותו זמן, וברור שאינה מגינה על בן נח, כי ב״נ העוסק בתורה חייב מיתה, ואם כן יהא הבור אבן בוחן על מחלוקתם עם יעקב, שאם התורה תגין עליו ידעו שדינו כישראל וצדק הוא מהם, ואם ישלטו בו המשחיתים ידעו כי צדק בימינם ודינם כבני נח.
כעת, הא שפסק הרמב״ם שבן ישראל מותר באנוסת ומפותת אביו ובן נח אסור בה, בהקשר למעשה ראובן שבלבל יצועי אביו, כלומר, שבא על בלהה שהיא מפותת אביו, תליא בכך, דאם יוסף ניצל מן הבור כך שהוא ישראל, נמצא שראובן בא על מפותת אביו בהיתר, אך אם שולטים ביוסף המשחיתים ז״א שראובן עשה איסור בהיותו ב״נ האסור במפותת אביו, ולבסוף כשבא ראובן וראה שאין יוסף בבור והתורה לא הגינה עליו, הצטער, נעצב וחרד על כך שנמצא שעבר איסור במפותת אביו, ועל כך קרא אנא אני בא.
עו״כ במדרש על הפסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם, אילו היה יודע ראובן שיכתוב עליו התורה ויצילהו מידם, אכתפיו היה מוליכו, והדברים מתפרשים היטב לאור האמור, כי באמת ראובן לא היה חפץ להזיק ליוסף או להמיתו, אלא רק לברר האם יש להם דין ישראל או דין בן נח, ומשום כן אמר המדרש שאילו ידע ראובן שתעיד עליו התורה שהציל את יוסף בהשליכו אל הבור, דהיינו הצלה המועלת, היה יודע שיש לו ולהם דין ישראל ואז ממילא כל עסק ההשלכה לבור היה מיותר, ולא היה ליוסף דבר מלבד להוליכו על כתיפו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה