זו תורה וזו שכרה בנשא (פרק ה פסוק כח), ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע. ע"כ. ואמרו במשנת סוטה (דף כ ע"א), אם יש לה זכות הייתה תולה לה, ופרש"י, תראה ותלמד בפרשת סוטה שהזכות תולה דילפינן מונקתה ונזרעה זרע, ונקתה על ידי זכויות כדי זריעת זרע תשעה חודשים ויש אומרים יותר. עכ"ד. ובסוגיית הגמרא (שם בדף כא ע"א) הרחיבו וביררו בעניין אותה זכות וא"ד, זכות דמאי, אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא, כלומר, שאין נשים מצוות במצוות תלמוד תורה דכתיב ביה ולמדתם אותם את בניכם (דברים פי"א פי"ט), בניכם ולא בנותיכם (קידושין דף כט ע"ב), וזכות מי שאינו מצווה ועושה פחותה ואין לה מקור שמגינה, וממשיכה הגמרא, אלא זכות דמצווה, זכות דמצווה מי מגנא כולי האי והתניא את זו דרש רבי מנחם בר יוסי כי נר מצווה ותורה אור, תלה הכתוב את המצווה בנר ואת התורה באור, את המצווה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצווה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם וכו', רבינא אמר לעולם זכות תורה, ודקאמרת אינה מצווה ועו...

טעה בעמוני ברות (פרק ד פסוק ו), ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול. ע"כ. ופרש"י, פן אשחית את נחלתי, לתת פגם בזרעי, שנאמר לא יבוא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית. ושואלים העולם, הרי רות מואביה הייתה, ולמה נקט רש"י שטעה בעמוני ולא עמונית ולא נקט שטעה במואבי ולא מואבית. הנה, שאלו התוספות במסכת יבמות, דף עז ע"א (ד"ה כתנאי), מדוע אנו דורשים עמוני ומואבי ולא עמונית ומואבית, אך אין אנו דורשים לגבי מצרי שנאסר עד דור שלישי, מצרי ולא מצרית. ותירצו, שלגבי עמוני ומואבי היה לו לנקוט לשון קצרה ולכתוב עמון ומואב, חמש אותיות במקום ארבע, לכן ממה שהאריך אנו למדים למעט עמונית ומואבית. ברם, אם במקום מצרי היה כותב מצרים, נמצא מאריך ולא מקצר, לכן לא דורשים מצרי ולא מצרית. הוסיפו ושאלו התוס', הרי כמו מצרי שאינו נדרש נאמר גם אדומי, ואדום זו לשון יותר קצרה מאדומי. על כך ענו שאגב מצרי נכתב גם אדומי. עכ"ד. מעתה, אפשר שבזה טעה הגואל, שחשב שדורשים רק עמוני ולא עמונית, כפי שציין רש"י, ולא דורשים מואבי ולא מואבית, ונקט מואבי...

כל אשר עשית ברות (פרק ד פסוק ו), ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול. ע"כ. ופרש"י, פן אשחית את נחלתי, לתת פגם בזרעי, שנאמר לא יבוא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית. דן המנחת חינוך (מצווה תקסב), לגבי הלאו האמור בתורה לגבי עמון ומואב, לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים פכ"ג פ"ז), האם גם זה נאמר דווקא לעמונים ולמואבים ולא לעמוניות ומואביות, והסיק שכלל זה שאסור לשאול לשלום אינו דווקא במלחמה, שבה משתתפים רק הגברים, ולכן כל ישראל מוזהרים בזה ואף הנשים. ולפי חילוק זה נמצא כי אף שאין איסור להתחתן בעמונית ובמואבית, מכל מקום דרישת שלום אסורה בהן. רוצה לומר, בעל ישראלי באשתו המואבית יהיה אסור בשאילת שלום. אכן, דווקא דרישת שלום אסורה אבל תשלומי שלום, כפי שמובא שם במנח"ח, מותרים, שאם עשו עמך חסד מותר לפקדם לשלום כמו בדוד המלך ע"ה וחנן בן נחש ששלח דוד לנחמו. אך קשה מרות המואביה, שאף שבועז היה מותר להתחתן איתה, כיצד דרש לשלומה. בשם ר' אליהו ברוך פינקל אמרו כי הן הן חילופי הדברים בין רות ובועז. בא בועז ודאג לשלומה של רות ה...

נעשה נשמע וכפייה בשבת (דף פח ע"א), ויתייצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ע"כ. ורבו השואלים, לשם מה היה להקב״ה צורך לכפות על עם ישראל לקבל את התורה, והלא כבר הביעו את רצונם לקבל את התורה כשאמרו קודם לכן כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. וכך שאלו גם התוספות (ד״ה כפה) וביארו, ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן. עכ״ד. התנחומא (נח ג) חילק שהאמירה של נעשה ונשמע הייתה קבלה רק על התורה שבכתב. עם ישראל לא רצו לקבל את התורה שבעל פה שלימודה ושמירתה דורשים עמל והשקעה גדולים במיוחד. לכן נדרשה כפייה לגבי התורה שבעל פה, מעבר לקבלה שקיבלו מעצמם לגבי התורה שבכתב. בספר מתת ידו (הקדמה) ציין בהקשר זה את דברי הרמב״ם המפורסמים מהלכות גירושין (פ״ב ה״כ), מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר וכו׳, ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו״ם ובין ביד ...

המציל עצמו בממון חבירו אמרו חז"ל כי דוד המלך נולד בעצרת ונפטר מן העולם בעצרת. על כן נביא נדון שמעשה בדוד המלך ע"ה הוא אחד המקורות היסודיים בו, המציל עצמו בממון חבירו. הנה, בשאלה האם יכול אדם להציל עצמו בממון חבירו, או במילים אחרות, לפגוע בממון החבר לצורך פיקוח נפש, בהסתכלות פשוטה אין בדבר שום לבט וצד מאשר לפסוק להיתר. הרי כל איסורים שבתורה, כמעט, נדחים מפני פיקוח נפש, וודאי לא חמור מהם איסור גזל, שישנו בפגיעה בממון החבר, לבוא ולקפח את הנפש עבורו. ברם, בהתבוננות נוספת, במפרשים ובסברא, נדמה כי יש בדבר צדדים נוספים ואינו קל להכרעה כלל. בגמרא בבבא קמא, דף ס ע"ב, הובא הפסוק, ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער, ויבקעו שלשת הגבורים במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער. ומבינה הגמרא שכוונת דברי דוד היא, מי ילך אל הסנהדרין, זקני השער, לשאול דבר הלכה, שאין מים אלא תורה. והמשיכה הגמ' ושאלה, מאי קא מיבעיא ליה. אמר רבא אמר רב נחמן, טמון באש קמיבעיא ליה, אי כר' יהודה אי כרבנן, ופשטו ליה מאי דפשטו ליה. כלומר, מעשה בא לפי דוד במחנה ששרפו אנשיו גדיש של י...

  וורטים לשבועות בפרשת יתרו (פרק כ פסוק טז), ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות. ע״כ. יש להבין, וכי מה היה הפחד של בני ישראל פן נמות, והרי זוהי לכאורה שאיפתו של כל יהודי, למות מכלות הנפש לאלוקיו למסור את נפשו על קדושת ה׳, ובשעת מתן תורה שכה נזדכו בה ודאי לא פנתה דעתם לכוונות זרות. והתשובה לכך, כי לרבונו של עולם ישנם כבר רבבות של מלאכים ושרפים שאומרים שירה פעם אחת בחייהם בלבד ומיד נשרפים, ובכאלו אין לרבש״ע עוד צורך, אלא צריך יהודי מבשר ודם, חי וקיים, שאומר שירה בתוך עולם גשמי ומגושם ומתגורר בו, ונותר בחיים באומרו שירה וגם לאחריה, ואז ימשיך לומר שירה פעם נוספת. זאת בקשו עם ישראל מה׳, שישארו בחיים להמשיך בדרך של נעשה ונשמע, כך רבי משה מקוברין. הנה נחלקו בגמ׳ בפסחים (דף סח ע״ב) האם אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, בבחינת או סיירת או ניירת, או שיחלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש, אבל עכ״פ הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. יש המסבירים הסבר מעניין לדבר, כדלהלן. בראש השנה, אין מתי לאכול. ביום כיפור, אסור לאכול. בסוכות, אין איפה לאכול. ...

  דוד וחג השבועות דוד המלך נקשר לחג השבועות בכמה דרכים, האחת, שלפי המסורת דוד נולד ונפטר בחג השבועות (ירושלמי חגיגה פ״ב ה״ג), והשניה, שמנהג ישראל לקרוא בחג השבועות את מגילת רות, מכמה טעמים, ובסוף המגילה מופיע ייחוסו של דוד, שיש שפירשו שאכן זהו טעם קריאתה, כיון שדוד נולד ונפטר בשבועות, כאמור. לכאורה נראה שיש קשר בין דוד למשמעות חג שבועות כיום מתן תורה. בין מעלותיו הרבות של דוד, בולטים לימוד התורה והשקדנות בה, כפי הנדון בגמ׳ בברכות   (דף ג ע״ב), ודוד בפלגא דליליא הוה קאי, מאורתא הוה קאי, דכתיב קדמתי בנשף ואשועה, וממאי דהאי נשף אורתא הוא, דכתיב בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, אמר רב אושעיא אמר רבי אחא, הכי קאמר מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה, רבי זירא אמר, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי, רב אשי אמר, עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות. ע״ש. זאת ועוד, במסכת עירובין (דף נג ע״א) איתא, דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא, דוד דגלי מסכתא כתיב ביה יראיך יראוני וישמחו וכו׳, ופרש״י, כדאמר בברכות (דף ד ע״א) שהיה יגע בתורה ומורה הוראות, כדאמר...

  זמן מתן תורתנו בראה (פרק טז מפסוק ט), שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות. ועשית חג שבועות לה' אלוקיך וכו'. ושמחת לפני ה' אלוקיך וכו'. ע"כ.  איתא בפסחים, דף סח ע"ב, ר' אליעזר אומר, אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש וכו', א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת בעינן נמי לכם, מאי טעמא, יום שניתנה בו תורה הוא. ע"ש.  ופרש"י, דבעינן נמי לכם, שישמח בו במאכל ובמשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה תורה בו. עכ"ל. היינו, שמשום שבאותו יום ניתנה התורה, אותו יום חשוב וראוי להרבות בו במאכל ובמשתה להראות כמה ישראל אוהבים אותו.  ותמה בעל העונג יום טוב, שהרי נחלקו רבנן ור' יוסי מתי ניתנה התורה, אם בז' בסיוון או בו' בסיוון, וא"כ, יחול החג מתי שיחול, בכל מקרה לאחת הדעות לא יהיה זה יום מתן תורה. ויתר על כן, הרי החג שחל לאחר ספירת שבעה שבועות, יכול לחול גם בה' בסיוון שאז אין זה אותו היום שניתנה בו התורה לכל הדעות.  והנה, די בכך ששבוע...

גדול חסדך במגילת רות (פרק ג פ״י), ויאמר ברוכה את לה׳ ביתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר. ע״כ. אמר בועז לרות, חסדך האחרון שבחרת להינשא לי ולא לכל בחור אחר, הגם שיש מהם עשירים שכדאי מאוד להינשא להם, גדול אפילו מהחסד הראשון הגדול עשית. אותו חסד ראשון, מתרגם התרגום על אתר, אוטבת טיבותיך בתרא מן קדמאה, קדמאה דאתגירת, היינו על החסד של הגיור שנתגיירה רות. והדבר צריך תלמוד, כי על פניו אינו מובן מה יש בכך שבחרה להינשא לבועז ולא לבחורים אחרים, שהוא ישראלי והם ישראלים, יותר מאשר עצם ההצטרפות לעם ישראל. הבחירה בעם ישראל על פני הגויים אינה זוטה וקלה מאשר הבחירה בבועז על פני אחרים מעם ישראל, יהיו אשר יהיו. עוד טעון ביאור, דתינח חסד גדול הוא, בין אם גדול מחסד של גיור ובין אם לאו, לבחור בבועז על פני בחור אחר עשיר במיוחד. אך לא כך אמר בועז, אלא לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר, ותמוה מה שייך להזכיר דל שאין כל הקרבה לכאורה בבחירה בבועז על פניו. הנה, אמרו חז״ל במסכת ברכות, דף יז ע״א, גדולה הבטחה שהבטיחן הקב״ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר (ישעיהו פל״ב פ״ט), נשים שאנ...