סדר העבודה ביוה״כ
סדר העבודה ביוה״כ
ההכנות לעבודה
שבעה ימים לפני יו"כ היה פורש הכה"ג מביתו ללשכת פלהדרין. במשך שבעת ימים אלו היה הכה"ג לומד יחד עם זקני הסנהדרין את דיני עבודת יוה"כ ומתאמן בביצוע העבודות. היו גם ממנים לכה"ג מחליף לעת צורך.
ערב יום הכיפורים
זקני הכהנים היו משביעים את הכה"ג שלא ישנה מהסדר המקובל, והוא והם היו בוכים. הוא על שחשדוהו לצדוקי והם שמא חשדו בכשרים. הצדוקים פירשו אחרת את הפסוק כי בענן אראה על הכפורת, לא כפרושים לפיהם מניחים את הקטורת על הגחלים בתוך קודש הקודשים, אלא שיש קודם להניח את הקטורת על הגחלים ואז להכנס לקודש הקודשים. מכיוון שאין איש בהיכל בזמן הקטרת הקטרות לראות מה עושה הכה"ג, צריך היה להשביע אותו שינהג כפרושים.
כמו כן, בערב יו"כ היו מעמידים את הכה"ג בשער המזרח ומעבירים לפניו את קרבנות היום, שיהיה רגיל בהם.
ליל יום הכיפורים
לא היו מתירים לכה"ג לישון, שמא יראה קרי וייפסל לעבודה. הכה"ג היה מלמד תורה כל הלילה, ואם לא היה חכם דיו ללמד, היו מלמדים אותו. אם היה מתנמנם, פרחי כהונה היו מעירים אותו.
מחצות הלילה ואילך היו תורמים הדשן, דהיינו מסלקים מעל המזבח את אפר הקורבנות שהוקרבו מאתמול. יש הסוברים שגם זו חלק מעבודת יוה"כ שרק הכה"ג היה עושה, ויש הסוברים שאחרים היו עוסקים בזה.
סדר העבודה
הכה"ג היה עובד בשני סוגים של בגדים, בגדי זהב ובגדי לבן. בכל החלפה בין הבגדים היה הכה"ג טובל ומקדש ידיו ורגליו בכיור.
עבודת התמיד בבגדי זהב
קצת לאחר עלות השחר, היה הכה"ג יוצא לטבול, בפעם הראשונה, בצניעות במקווה שעל גג שער המים. לאחר הטבילה מקדש ידיו ורגליו ומחליף את הבגדים שלבש לבגדי זהב. כך היה נכנס למקדש ועושה עבודות היום יום, דהיינו הקרבת תמיד של שחר, הקטרת קטורת, הטבת נרות המנורה והקרבת מנחת חביתין. לאחר מכן היה מקריב את קורבנות היום, דהיינו פר העולה ושבעה כבשים של מוסף.
עבודת היום בבגדי לבן
לאחר מכן הלך וטבל על גג לשכת הפרווה והחליף לבגדי לבן. משם פנה אל הפר שעמד בין האולם והמזבח ואמר עליו את הווידוי הראשון, עליו ועל משפחתו. בוידוי הזכיר את השם המפורש, שנזכר עשר פעמים בסה"כ ביום כיפור. כשהיו הכהנים והעם שבעזרה שומעים השם המפורש היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לאחר אמירת הוידוי הלך הכה"ג אל צד מזרח של העזרה צפונית למזבח, שם המתינו לו שני השעירים. הכה"ג טרף בקלפי שני גורלות, לשעיר אחד העלה גודל לה' ולשני לעזאזל, ועל פי הכזרת אב בית הדין והסגן הקדיש השעירים. לשני השעירים קשר לשון זהורית, לשעיר לה' בצוואר ולשעיר לעזאזל בין הקרניים. אח"כ חזר לפר והתוודה וידוי שני, על הכהנים. אח"כ שחט את הפר, קיבל את הדם ונתן לכהן אחר למרס את הדם שלא יקרוש. משם הלך אל המזבח החיצון ומילא מחתת זהב בגחלים לצורת הקטרת הקטורת בקודש הקודשים. כמו כן, הוציאו לו מחתה מלאה קטורת דקה מן הדקה, והכהן חפן מלא חפניו קטורת ושם בכף.
בקודש הקודשים
הכהן היה הולך עם המחתה והכף בהיכל עד שהגיע לפרוכות שהבדילו בין הקודש לקודש הקודשים. הכה"ג עבר הפרוכת הראשונה מדרום, הלך בין הפרוכות עד צד צפון, ועבר את הפרוכת השניה.
הכהן היה מניח את המחתה על הרצפה של קודש הקודשים בין בדי הארון. בבית שני, בו לא היה ארון, היה מניח על אבן השתייה. לאחר מכן העביר את כל הקטורת שבכף לתוך ידיו ושם אותה על המחתה, חיכה עד שקודש הקודשים יתמלא עשן ויצא. לאחר שיצא, התפלל תפילה קצרה.
אחר כך יצא הכהן הגדול מההיכל, קיבל את הדם של הפר ששחט קודם וחזר פנימה אל קודש הקודשים להזותו כנגד הארון, פעם אחת למעלה ושבע למטה.
לאחר הזאת דם הפר, הניחו הכה"ג על כן בהיכל, שחט את השעיר לה' ונכנס להזות את דמו בקודש הקודשים באותו אופן, הזאה אחת למעלה ושבע למטה, כנגד הארון.
לאחר שיצא מקודש הקודשים, לקח שוב את דם הפר והזה אותו כנגד הפרוכת המבדילה בין קודש הקודשים להיכל, הזאה אחת למעלה ושבע למטה. לאחר ההזאה מדם הפר, הזה הכה"ג גם מדם השעיר כנגד הפרוכת באותו אופן. לאחר ההזאות עירב הכה"ג את שני הדמים, והזה מהם ארבע הזאות על ארבע קרנות המזבח ועוד שבע הזאות על הצד העליון של מזבח הזהב.שאריות הדם נשפכו לנקב מיוחד בפינה הדרום מערבית של המזבח החיצון.
השלכת השעיר לעזאזל
לאחר גמר ההזאות, הלך הכה"ג אל השעיר המשתלח שהיה מוכן כנגד שער המזרח. התוודה הכה"ג עליו וידוי שלישי ואחרון, על חטאי עם ישראל. לאחר הווידוי מסר את השעיר ליד האיש שליווה את השעיר למדבר. השעיר והמלווה הלכו כשנים עשר קילומטרים למדבר יהודה, עד לצוק ממנו הושלך השעיר. היו בדרך עשר סוכות שבה הוציעו למוליך לאכול ולשתות, להרגיעו, אף שמעולם לא נצרך המלווה באמת לאכול. משהגיעו לצוק, זרק המלווה השעיר מאחוריו אל הצוק התלול, והתרסק השעיר ונעשה איברים איברים לפני שהגיע לחצי ההר.
קריאה בתורה ושריפת הפר והשעיר
לאחר שילוח השעיר לעזאזל, לא היה הכה"ג רשאי להמשיך עד שיגיע השעיר למדבר. כדי להודיע על כך, היו מגדלים קטנים בכל סוכה, בהם היו מנופפים בסודרים אלו לאלו להודע שהגיע השעיר למדבר.
הכה"ג היה קורא בתורה בבימה מוגבהת בעזרת הנשים, את פרשת עבודת יוה"כ באחרי מות ואת מצוות היום בפרשת אמור. את מוספי היום שבפרשת פנחס היה קורא בעל פה כדי שלא להטריח את הציבור בגלילה של הספר. מאחר שקריאת התורה אינה ממש עבודה, היה רשאי הכהן לקרוא גם בבגדי לבן משלו.
בזמן שהיה הכהן קורא בתורה, היו נשרפים מחוץ לירושלים הפר והשעיר לה' שדמם הוזה בקודש הקודשים ובהיכל, ככל הקורבנות שדמם מוזה בפנים ההיכל.
הקרבת קורבנות בבגדי זהב
לאחר הקריאה, טבל הכה"ג והחליף לבגדי זהב, קידש ידיו ורגליו והקריב את האיל שלו, את איל העם ואת אמורי הפר והשעיר הנשרפים.
הוצאת כלי הקטורת בבגדי לבן
לאחר הקרבת המוספים, הכה"ג היה מחליף את בגדי הזהב לבגדי לבן ונכנס שוב לקודש הקודשים כדי להוציא את כף הקטורת ומחתת הגחלים שהכניס לשם בבוקר.
סיום העבודות בבגדי זהב
לאחר מכן היה מחליף שוב לבגדי זהב כדי לסיים את העבודות של בין הערביים בבית המקדש, דהיינו הקרבת התמיד והקטרת הקטורת של בין הערביים והדלקת הנרות. לבסוף פשט בגדי זהב ולבש בגדי חול, והיו מלווים אותו לביתו, שם היה עושה סעודה לאוהביו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה