דיני פדיון, וגדרי זמנו בעניין טעמו של פדיון הבן וכמה מדיניו. כתיב באורייתא (שמות פרק יג פסוק ב), קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובהמה לי הוא, ובהמשך (פסוק יג), וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו, וכל בכור אדם בבניך תפדה. ע"כ. וזהו המקור למצוות פדיון הבכורות. וטעם המצווה, נאמר כמה פסוקים לאחר מכן (פסוק טו), ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. ע"כ. את הפדיון יש לעשות לאחר שלושים יום ובסכום של חמישה שקלי כסף, כדאיתא בספר במדבר (פרק יח פסוק טז), ופדויו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש עשרים גרה הוא. ע"כ. ישנן דעות רבות מהו השווי המדוייק של חמשת שקלי הכסף של התורה, סביב 90 או 100 גרם כסף, ועכ"פ שווי 102 גרם, כפי השווי של המטבעות המיוחדים שמייצרים לפדיון, מתאים לכל השיטות המקובלות. כמו כן, ישנה מחלוקת האם כשפודים בשווה כסף, יש להתייחס לשווי הכסף לפי המחיר הסיטונאי של מתכת הכסף, או שמא לפי המחיר ללקוח, למשל בתוספת מע"מ. כך או כך, ודא...