שלא יתביישו עוברי עבירה
שלא יתביישו עוברי עבירה
בצו (פרק ו פסוק יח), במקום אשר תישחט העולה תישחט החטאת. ע״כ. כלומר, גם העולה וגם החטאת, שחיטתן בצפון.
ובמסכת סוטה, דף לב ע״ב, מבואר הטעם לכך ששחיטת העולה ושחיטת החטאת נעשות באותו מקום, כדי שלא לבייש את החוטא, דהיינו, אילו היו קובעים לחטאת מקום מיוחד, היו החוטאים מתביישים כיון שניכר היה שכל הניגש לאותו מקום לשחוט חטאת הוא מביא, על כן שוחטים את החטאת במקום העולה.
והקשתה על כך הגמ׳, שהרי בכל זאת ישנם הבדלים בין אופן הקרבת החטאת לאופן הקרבת העולה, ואם כן שוב ניכר מיהו המביא חטאת, ומתרצת הגמ׳ שהבדלים אליו אינם ניכרים כל כך. ע״ש.
עוד מבארת הגמ׳, שמכאן למדו חז״ל לתקן שהתפילה תהא בלחש ולא בקול, כדי שלא לבייש את החוטאים המתוודים בתפילתם, שהרי לא חילק הכתוב מקום בין חטא לעולה. ע״ש. והקשה המהרש״א, שהרי במסכת ברכות, דף כד ע״ב, משמע שטעם התקנה להתפלל בלחש הוא אחר, שיש בכך חוסר אמונה, כאילו אין הקב״ה שומע דברים הנאמרים בלחש כי אם בקול גדול, ובלשון הגמ׳, המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, ופרש״י, כאילו אין הקב״ה שומע תפילת לחש ומגביה הרבה. עכ״ד.
ויישב המהרש״א את הגמרות כך, דדברי הגמ׳ בברכות לא נאמרו כטעם בפני עצמו לתקנה שהתפילה תהא בלחש, אלא הואיל ותקנו חכמים להתפלל בלחש כדי שלא יתביישו עוברי עבירה, אזי כל החורג מתקנה זו ומתפלל בקול, מראה בכך שהוא אינו מאמין שהקב״ה ישמע תפילתו בלחש, ולכן הרי הוא מקטני אמנה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה