מנעך ה' מכבוד בבלק (פרק כד מפסוק יא), ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד. ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דיברתי לאמר. אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מליבי אשר ידבר ה' אותו אדבר. ע"כ. לאחר שלושה כישלונות של בלעם לקלל את ישראל בלק גוער בו ומציין את הכבוד הנמנע ממנו, ונכנס לדין ודברים עם בלעם תוך אזכור חילופי הדברים המקוריים, כביכול נוסח ההסכם ביניהם. וצריך להבין מה לכבוד ולחוזה משפטי. עוד יש ליתן את הדעת על יראת השמים הלא אופיינית של בלק, מנעך ה' מכבוד. מדוע חש להזכיר שם שמים ולתלות בו את אותה מניעה. על דברי בלק בן ציפור שהעבירו השרים הנכבדים (פרק כב פסוק יז) כי כבד אכבדך מאוד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם הזה, ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק (בפסוק יח) אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלוקי לעשות קטנה או גדולה. על פניו מדובר בשיג ושיח שעוסק בכבוד בעלמא, האשמות מחד ותירוצים מאידך, אך הרי כבר פירש רש"י את הצעת בלק (פכ"ב פי"ז) כי כבד ...

מריבה ומריבה בחוקת (פרק כ מפסוק ב), ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. וירב העם עם משה וכו'. קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וכו'. ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם. המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. ע"כ. לא ציווה המקום להכותו אלא דיברתם אל הסלע, והמה דיברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה. עכ"ד. כך כותב רש"י (שם בפסוק יא). ואכן בראשונה, בפרשת בשלח (פרק יז מפסוק ב) לאחר קריעת ים סוף, מופיע מעשה דומה, וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' וכו'. ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור וי...

לאכול ולבלוע בקורח (פרק טז מפסוק לב), ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש, ובפסוק לה, ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת. ע"כ. קורח, דתן ואבירם, בני משפחותיהם ורכושם נבלעו באדמה, ואילו מאתיים וחמישים נשיאי העדה מקריבי הקטורת נענשו בשריפה. וצריך להבין מחלוקת קורח ועדתו, כלומר במה נחלקו קורח ועדתו בינם לבין עצמם שאחריתם של אלו בשאול תחתיות וסופם של אלו באש היוצאת מאת ה'. בפסוק כז (שם), ויעלו מעל משכן קורח דתן ואבירם מסביב וכו' ונשיהם ובניהם וטפם, וכתב רש"י, בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות ובית דין של מעלה עד עשרים שנה וכאן אבדו אף יונקי שדיים. עכ"ל. וצריך להבין חומרת הדברים, מדוע ולמה נענשו אותם טף וקטנים. אם לפעוט אין אחריות על מעשיו, אין הבדל מהי חומרת המעשים, כך או כך אין לו אחריות עליהם ואינו צריך להיענש. אחר אכילת מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת בידי האש ואחר בליעת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש בידי הארץ, שוב באו בני ישראל (פרק יז פסוק ו) וילונו וכו...

עניין ומניין בשלח (פרק יד פסוק כז), עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי. ע"כ. לעדה הרעה, אומר רש"י, אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה. עכ"ל. ואמרו במסכת מגילה (דף כג ע"ב), כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מאי משמע דתני רבי חייא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה, ואתיא עדה עדה, דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ע"ש. הרי כל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה, דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, ולומדים בגזירה שווה תוך תוך ממעשה קורח ועדתו שנאמר בו הבדלו מתוך העדה, ומוסיפים ולומדים בגזירה שווה עדה עדה מעדת המרגלים הרעה שמדובר בעשרה, שהרי היו שנים עשר מרגלים ויצאו יהושע וכלב מכלל העדה הרעה לפי שלא היו באותה עצה. כך בפשטות, לומדים ממרגלים לקורח בלימוד עדה עדה, ומקורח לכל דבר שבקדושה בלימוד תוך תוך. ויש לתמוה, ראשית, הלא עדת קורח כללה במציאות חמישים ומאתיים אנשים מבני ישראל, וכיצד מוציאה הגזירה שווה מידי מציאות המאתיים וחמישים לקבוע שעדת קורח היא מניין. עוד יש ליתן את...