מצוות מעקה, ציוויים וגדרים
מצוות מעקה, ציוויים וגדרים
בכי תצא (פרק כב פסוק ח), כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. ע"כ. נצטווינו בזה ב' מצוות, לעשות מעקה ולא לשים דמים, ושתיהן שייכות למצוות מעקה.
ובספר המצוות (מ"ע קפד) תיאר הרמב"ם את המצווה וא"ד, שצונו להסיר המכשולים והסכנות מכל מושבינו, וזה שנבנה כותל סביב הגג וסביב הבורות והשיחין והדומה להם כדי שלא יפול המסתכן בהם או מהם, וכן המקומות המסוכנים והרעועים כולם יבנו ויתוקנו עד שיסור הרעוע והסכנה, והוא אמרו יתברך ועשית מעקה לגגך, ולשון ספרי ועשית מעקה מצות עשה. עכ"ד. משמע, שמה שציוותה תורה על מעקה לגג אינו אלא דוגמא, אבל האמת הציווי מתייחס לכל מכשול ומכשול, להשתדל למנוע פגיעה ממנו.
לעומתו, הסמ"ק (מצווה קנב) אפיין את מצוות מעקה כך וא"ד, לעשות מעקה דכתיב ועשית מעקה לגגך וכו', וגם מרבינן בורות שיחין ומערות מלא תשים, וממיעוט דגגך אמרי' פרט לכבש, וכמה גבהו ג' טפחים, ובבית י' טפחים, ומסקי' ועשית זו מצות עשה לא תשים זו מצות לא תעשה, ונראה דאפילו הכי פעמים יש עשה בלי לא תעשה כגון נפל המעקה, ולא תעשה בלי עשה כגון מעמיד סולם רעוע, ולכך חלקתים לשתי מצות. עכ"ד.
הרי נתבאר בסמ"ק שישנה נפ"מ בין העשה של ועשית מעקה לבין הל"ת של ולא תשים דמים בביתך, כגון היכא שעשה מעקה והלז נפל, דידי העשה של מעקה לא יד"ח, שעניין העשה הוא שיהיה מעקה לגג בכל אופן ובכל זמן, אמנם על הלאו אינו עובר, כי כדי לעבור על לא תשים דמים בביתך יש לשים את הדמים בצורה פעילה, כגון על ידי בניית בית ללא מעקה, אך אם בנה בית עם מעקה והמעקה נפל ולא תיקנו, כאמור, על הלאו אינו עובר.
[תוס' בקידושין (דף לד ע"א) כבר השמיענו זאת וז"ל, ובמעקה אין שייך לא תשים דמים אלא בבונה בית מתחילה על מנת שלא לעשות מעקה אבל אם היה בדעתו לעשות מעקה ולאחר שבנאו נמלך או שעשה ונפל אין שם אלא עשה דועשית מעקה. עכ"ל.]
זאת ועוד, כשנדקדק בדברי הסמ"ק ובדברי הרמב"ם נראה, שבעוד האחרון הכליל את מצווה מעקה לכל מכשול ופגע, הסמ"ק לא הרחיב אלא לבורות שיחים ומערות, והנה ניתן היה להציע פשרה בין הדברים, דבאמת מצוות מעקה אינה כוללת כל סוגי הפגעים שבעולם, אלא רק פגעים הקשורים לנפילה, והצעה זו מתיישבת לכאורה הן בלשון הרמב"ם והן בלשון הסמ"ק, אלא שאכתי אופן תיקון ופתרון הפגע אינו שווה בלשונם, דבעוד הרמב"ם נקט לשון כללית ופתוחה שיש לתקן כל מכשול עד שיסור הרעוע והסכנה, הסמ"ק ציין רק אופנים של גידור, ומשמע שבפגעים שאופן תיקונם ע"י גידור אין חיוב.
לשון החינוך (מצווה תקמו) היא, להסיר המכשולים והנגפים מכל משכנותינו, ועל זה נאמר ועשית מעקה לגגך, והעניין הוא שנבנה קיר סביב הגגות וסביב הבורות והשיחין ודומיהן, כדי שלא תכשל בריה לפל בהם או מהם, ובכלל מצווה זו, לבנות ולתקן כל כתל וכל גדר שיהיה קרוב לבוא תקלה ממנו, וזה שהזכיר הכתוב לגגך, דבר הכתוב בהווה, ולשון ספרי ועשית מעקה מצוות עשה. עכ"ל. אכן זו הגישה האמצעית לרמב"ם ולסמ"ק, שהציווי ועשית מעקה לגגך לא נאמר רק על גג אלא גם על שאר דברים המזיקים בנפילה, ואפי' כותל, ומחוייבים למנוע פגעים אלו בגדרות ובתיקונים.
במשנה תורה, הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ד, כתב הרמב"ם וז"ל, אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו, בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים, חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים. עכ"ל.
דייק המנחת חינוך (תקמו) בדברי הרמב"ם במשנ"ת, בהתעלם מדבריו בספר המצוות, שמצוות מעקה של ועשית מעקה לגגך יש רק בגג ובבור וכדו', הדברים שהוזכרו בספרי, ובכל מכשול אחר שיש בו סכנה, החיוב לסלק אותם הינו מקרא דהשמר לך ושמור נפשך שהוסיף הרמב"ם בסו"ד, ומש"כ הרמב"ם שאם לא הסיר את המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל עשה ולא תשים דמים, הכוונה לעשה של השמר לך ולא לעשה של ועשית מעקה.
איברא דעל השו"ע, חו"מ סי' תכז ס"ו, שכתב כדכתב הרמב"ם במשנ"ת שכל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצוות עשה ועבר על לא תעשה, ציין הגר"א שם בס"ק ד, דהעשה הוא ועשית מעקה לגגך, וכפי שמשמע גם מהרמב"ם בספר המצוות, ודלא כמנחת חינוך, והנה בלשון הרמב"ם במשנ"ת המשתמעת בפשטות כמנחת חינוך, צריך לומר, שאכן העשה בהסרת המכשולות הוא ועשית מעקה ורק הוא, אולם אף על פי כן הוסיף הרמב"ם את מאמר התורה השמר לך ושמור נפשך מאוד, כדי להדגיש שלא מדובר באיסור רגיל, אלא איסור שיש בו סכנה, וכידוע חמירא סכנתא מאיסורא.
באיסור שמהותו שמירה, לא רק חומר האיסור התאורטי גדול מאוד, אלא יכולות להיות גם נפקותות למעשה הנובעות מהצורך הגדול לשמור, למשל, כמש"כ הרמב"ן שבקודשים לא הולכים אחר חזקה משום שיש בהם עניין של משמרת, או כמו שחידשו כמה אחרונים שבשימור מצות לשם מצת מצווה לא הולכים אחר רוב או חזקה, וא"כ לזו כיון גם הרמב"ם, להשמיענו שגדר הציווי של מעקה הינו כשל איסורים שיש בהם משמרת.
בברכות דף לב ע"ב מביאה הגמ' את המעשה המפורסם, תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו, לאחר שסיים תפלתו אמר לו ריקא, והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם, כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום, אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי, אמר לו המתן לי עד שאפייסך בדברים, אמר לו אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו, אמר לו לאו וכו'. ע"ש.
המהרש"א שם כתב, כי טענת השר שעל החסיד היה להזהר מפניו מפאת הציווי בפסוק השמר לך ושמור נפשך הינה הבל, דאין הפסוק מדבר על שמירה גופנית חומרית כי אם על שמירה נפשית רוחנית, ברם, לפי הרמב"ם במשנ"ת שהביא פסוק זה בקשר למכשולות חומריים משמע לא כך, וכן ראיה מדאיתא בשבועות (דף לו) שאסור לאדם לקלל את עצמו דכתיב רק השמר לך וכו', וקללה הרי מזיקה באופן טבעי וחומרי ואין בה פגע רוחני, ומיהו ילע"ב עוד דלכאורה הפסוק מדבר על שתי בחינות של פגיעה, הן גשמית והן רוחנית.
על כל פנים, לפי הסמ"ק נתבאר שמצוות ועשית מעקה לגגך מדברת על מכשולות שיש בהם נפילה, ושאר המכשולות שאינם מזיקים בדרך של נפילה כלולים מתרבים מהפסוק ולא תשים דמים בביתך, בעוד ברמב"ם משמע שכל המכשולות והפגעים באשר הם כלולים במצוות ועשית מעקה.
בסמ"ג (עשה עט) הביא את דברי הספרי שועשית מעקה לגגך קאי נמי על בורות שיחין ומערות, והוסיף לכתוב שבבורות סגי בג' טפחים בעוד בגג בעינן י' טפחים, והקשה החזו"א (ליקוטים חו"מ סי' יח ב) כיצד בורות, שיחין והדומה להם יכולים להיות בכלל מעקה, והרי שיעור מעקה ששיערו חז"ל הינו כ' טפחים ולא פחות, ובאמת אם בורות ושיחין אינם בכלל העשה של ועשית מעקה אלא נכללים רק בלאו של לא תשים דמים בביתך, יכולה להיות נפקותא גדולה למעשה, דעל מעקה לגג ניתן בעיקרון לברך, כי מדובר בעשה, אך על מעקה לבור לא יהיה אפשר לברך לפי שאין בזה אלא לאו, ועל לאוין כידוע לא מברכים.
למעשה, הגר"א בסי' ק והחיי אדם (כלל כד) נחלקו בזה, דלפי האחרון מברכים רק בגג משא"כ לגר"א, ונראה עוד דמאוד לא משמע כחזו"א בלשון הסיפרי שהוא הלא המקור של כל הנדון, דהנה הספרי שאל אחר שנאמר לא תשים דמים, לצורך מה נאמר גגך, ואם איתא לדברי החזו"א, אין השאלה מובנת, שכן גגך בא כדי להחמיר בגג בלאו ועשה משא"כ בבור, אלא ודאי גג ובור הכל דבר אחד גם כלפי עשה דמעקה, וכיון שאין כאן איזה שיעור מהלכה למשה מסיני, ניתן לומר בפשטות ששיעור המעקה משתנה בהתאם למפגע, וכל מה ששיערו חז"ל י' טפחים מדבר רק בגג.
לגבי ברכה למעשה על מעקה, ברוקח (סי' שסו) איתא שלא מברכים, ובשו"ע ג"כ נפקדה הלכה המורה לברך על מעקה, ומיהו נחלקו האחרונים מהי דעתו, דיש שכתבו שסובר כרוקח ומשו"ה השמיט ויש שחלקו על כך, עכ"פ, מהנדון של ברכה במעקה באים אנו לנדונים גדולים יותר לגבי מצוות של בן אדם לחבירו או מצוות שכליות, דהנה י"א שבמצוות של בן אדם לחבירו לא מברכים, ובפשטות מעקה היינו מצווה של בן אדם לחבירו, אלא שא"כ תיקשה סתירה ברמב"ם דמחד גיסא כתב שאין מברכים על ב"א לחביאו בעוד ס"ל שמברכים במעקה, ואולי ההגדרה של ב"א לחבירו אינה כ"ד שתלוי בחבר, אלא דווקא בדיש בנתינה לחבר, מה שאין במעקה, והנה עוד יש לדון מצד מצוות שכליות, שמעקה בכללן, די"א שלא מברכים עליהן משום שהבנתם טבעית לכל ב"א ואף לגויים.
עוד בעניין ברכה בעשיית מעקה, בהנחה שמברכים, לא ברור מהי השעה הראויה או האפשרית לברכה, דהיינו האם מברכים בתחילת הבניין, אע"פ שבניית בניין בדרך כלל נמשכת זמן רב ואף לפעמים מפסיקים בה ולא ממשיכים אותה ברצף, והחתם סופר כתב לברך במכוש האחרון, אך הדבר מחודש מאוד שכן מדובר בסוף המצווה ולא בתחילתה, אשר על כן, גם אם ניטה לדעה שמברכים על מעקה בימינו, משום השיקול הפרקטי בדבר עת הברכה, בתחילת הבנייה, באמצע או בסוף, קשה מאוד להורות ולברך, ולכן למעשה עדיף להקל כבספק ברכות בעלמא.
החזו"א תמה, דהנה מצינו בש"ס כמה מבנים הפטורים ממעקה, והם בתי כנסיות ובתי מדרשות, סוכה ובית שאין בו גובה עשרה, וטעם כל אלו משום דאין בהם תורת בית, ואינו מובן, דטעם מצוות מעקה הוא משום הסכנה, וסכנה אינה תלויה בשום לומדות אם יש למבנה תורת בית אם לאו, וכתב החזו"א ליישב, דברור שגם לולא התורה הייתה מחייבת מעקות היו אנשים נזהרים, חלקם באמצעות בניית מעקות, חלקם באמצעות שיתנו שומרים על עצמם או סתם שימת לב וכדו', ובכלל, היכא שאין ציווי מסויים, לא נאסרה על האדם כניסה למקום סכנה, באופן כללי, כשמודע לסכנה, אבל אעפ"כ חידשה התורה ציווי מיוחד של מעקה, ומשו"ה לא מופקע שאין חיוב מעקה במבנים שאין בהם תורת בית, כי בלאו הכי במציאות אנשים נשמרים, וגם התורה הניחה כך, ויעויין בפרי מגדים בפתיחה להלכות נטילת ידיים שכתב כדברים הללו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה