יודעי טוב ורע בבראשית (פרק ג פסוק ה), כי יודע אלוקים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע. ע"כ. כך אמר הנחש לאשה. ובאמת לאחר שאכלו אדם וחווה מעץ הדעת וחטאו, התוצאה הייתה כפי שאמר ה' בפסוק כב, ויאמר ה' אלוקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע וכו'. ע"כ. הרי אדם וחווה נהיו יודעי טוב ורע בגין מרים ואכילתם מעץ הדעת. והדבר מתמיה בשני פנים. מחד גיסא, כיצד ייתכן שהעונש על החטא הוא עליית מדרגה אינטלקטואלית, שעל ידי המרידה בבורא העונקה לאדם וחווה התכונה האלוקית לדעת טוב ורע. כיצד החוטאים יוצאים נשכרים במעשיהם בהשגת שלמות שכלית. ומאידך גיסא, אם המעשה טומן בחובו התקרבות אל השלמות והשגתה, שהרי השלמות האינטלקטואלית הינה חלק מן השלמות בכלל, ועי"כ מדובר בדבר חיובי, מפני מה נגזרו על אדם וחווה עונשים ותמורות שליליות בגינו. וכי למה צעד חיובי גורר השלכות שליליות. מורה הנבוכים, הרמב"ם (ח"א פ"ב), נגע בקושי זה, ובלשונו, יראה מפשוטו של כתוב כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה, ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע, וכאשר...

נעשה שותף בבראשית (פרק ב פסוק א), ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. ע"כ. אמרו חז"ל בגמרא בשבת (דף קיט ע"ב), אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכולו, דאמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך ה במעשה בראשית, שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו. ע"כ. כלומר, ויכלו בלשון רבים, הקב"ה והמתפלל בערב שבת ואומר ויכולו. וכיצד ואיך נעשה שותף להקב"ה, מבאר המהרש"א בחידושי אגדות, כי האומר ויכולו הרי הוא מעיד על מעשה בראשית והרי הוא נעשה שותף עם הקדוש ברוך הוא כי בלתי עדותו לא יוודע עשייתו, וכמו שהעשייה לא היה רק במאמר וכו' כן עדותו במאמר והו"ל שותף במאמר. והוסיף המהרש"א לבאר את ההתייחסות בגמרא לכך שאפילו יחיד צריך לומר ויכולו, רוצה לומר אפילו יחיד שאין עדותו עדות גמור במקום אחר, אף על פי כן צריך לומר ויכולו להיעשות שותף של הקדוש ברוך הוא בעדותו זאת באמירה בעלמא. עכ"ד. כלומר, אפילו שעבור עדות גמורה צריכים שני עדים, יש ערך של עדות ושותפות גם בעד אחד, אולי משום שבצירוף...

היה לו להשיב דברי מי שומעין בבראשית (פרק ג פסוק יד), ויאמר ה' אלוקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך. ע"כ. וכתב רש"י, מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית, שאילו שאלו למה עשית זאת, היה לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. עכ"ד. ומקור הדברים בסוגיית הגמרא בסנהדרין (דף כט ע"א), אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מניין שאין טוענין למסית, מנחש הקדמוני, דאמר רבי שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען, ומפני מה לא טען לו הקדוש ברוך הוא, לפי שלא טען הוא. מאי הוה ליה למימר, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, דברי הרב שומעין. ע"ש.  ואם תאמר, מדוע כל מסית שבעולם לא יכול לפטור עצמו בטענה זו, השיב בשפתי חכמים שדווקא הנחש שלא נצטווה שלא להסית ולא נענש אלא לפי שבאה תקלה על ידו, לפיכך שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד. אבל מסית שנצטווה בתורה שלא להסית, נמצא כשהסית עובר על מצוות השם שציווה שלא להסית, ולכן גם אם מצד היחס המתקיים בין המסית והמוסת שבו שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד הרי סוף סוף עבר על דברי ה...

ויהי לילה בבראשית (פרק א פסוק ה), ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ע"כ. וכן הלשון באופן דומה בשאר ימי הבריאה. ובפשטות הכוונה בזה היא שעבר הלילה והיום של היום הראשון, ובא זה לסיומו, וכן בשאר הימים. אך צ"ב, אם כן, מדוע נקט את המילים ערב ובוקר ולא את המילים לילה ויום. הרי ערב אינו הלילה אלא תחילת הלילה, ובוקר אינו היום אלא תחילת היום, ומה בכך שההתחלה עברה אבל עדיין לא בא הדבר על סיומו. עוד יש להבין, לגבי היום הראשון, מה שייך לומר ויהי ערב, והרי ליום הראשון לא קדם אף יום שנגמר והגיע בסופו הערב שהתחיל את היום הראשון. ערב לכאורה אינו רק נקודת התחלה של היום הבא, אלא גם נקודת הסיום של היום הקודם, ואילו לא קיים יום קודם, שוב לא ניתן להגדיר היטב את הערב שנמצא בתפר בין היום הבא למה שקדם לו. וגם זה צ“ב. גופא, במשמעות המילים ערב ובוקר, כתב האבן עזרא והביאוהו עוד מפרשים, דערב, תחילת הלילה, נקרא כך בלשון ערב, לפי שנתערבו בו הצורות, דהיינו שקשה להבחין בו בין צורות העצמים, שהכל מעורב בו. ובוקר, תחילת היום, נקרא כך בלשון בוקר, לפי שיוכל אדם לבקר בינות הצורות, דהיינו להבחין ביניהן. ועכ"פ אכתי צ...

  ברכת הנר במוצאי שבת בבראשית (פרק ג פסוקים כג כד), וישלחהו ה׳ אלוקים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. ע״כ. וידוע כי במוצ״ש, לאחר שגורש האדם מגן עדן, ייצר האדם את האש המלאכותית הראשונה, וכפי הנזכר בפסחים (דף נד), ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור. ע״ש. ברכת הנר שמברכים בהבדלה במוצ״ש, כידוע, קשורה לזה. לגבי ברכת הנר, איתא במשנה בברכות (דף נא ע״ב), דאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ודרשו חז״ל דומיא דהקב״ה בבריאת העולם דכתיב קודם וירא אלוקים את האור כי טוב, ורק אחר כך כתיב ויבדל אלוקים וכו׳, והנה בגמרא (דף נא ע״ב) איתא, אמר רב יהודה אמר רב לא יאותו יאותו ממש, אלא כל שאילו עומד בקרוב ומשתמש לאורה, ואפילו ברחוק מקום וכו׳, ורבא אמר יאותו ממש. ע״ש. וגם בדעת רבא שכתבו הפוסקים כמותו, נחלקו הפוסקים האם צריך באמת להנות מהאור ממש או רק לעמוד קרוב כיון שראוי להנות ממנו. בכל מקרה, צריך להבין מהו גדר ברכת מחודשת זו, ברכת הנר, והנה...

  איחור עונשה של האדמה בבראשית (פרק א פסוק יא), ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן. ע״כ. וכתב רש״י, עץ פרי, שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקלקלה. עכ״ד. יש להבין על שום מה לא נענשה הארץ מיד כי אם לכשנתקלקל האדם. והנה לגבי חווה נאמר (פרק ג פסוק ו), ותראה האשה כי טוב העץ למאכל וכו׳ ותקח מפריו ותאכל, ואינו מובן מה ראיה היא ממראה העץ לגבי טיב הפרי לאוכלו. התשובה לכך, שחווה הייתה סבורה שאם אמנם מתכוון הי״ת לטובתה ולטובת האדם, אילו היו פירות העץ רעים למאכל, צריך היה להיות מראהו של העץ רע ונורא גם כן, כי לא יתכן שעץ טוב ומשובח יביא מוות בפירותיו, ומשום כך האמינה לנחש ואכלה מפרי העץ והחטיאה גם את האדם. אם כן, כל טעותה של חווה נבעה מכך שלא קיימה האדמה את הציווי שנצטוותה עליה, שכן אילו הייתה עושה האדמה כמאמר הבורא וכל העצים היו איכותיים וראויים למאכל בהתאם לפירותיהם, חווה לא הייתה טועה בהסקה שלה ממראה ואיכות העץ לטיב פירותיו. כעת, זהו הה...

  בראשית, מהות וציווי בבראשית (פרק א פסוק א), בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. ע״כ. וכתב רש״י הדברים המפורסמים וז״ל, אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות פרק יב פסוק ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהילים פרק קיא פ״ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. עכ״ל. יש המסבירים כי דרכו של רש״י לומר מילי דאגדתא בדבר חיבת ישראל בריש כל ספר, ובפרט בריש ספר בראשית בהביאו את דברי ר״י אביו, ברם, אף כי כן, קשה לחשוב על שאלה יותר מהותית ועקרונית משאלתו של ר׳ יצחק, וודאי בריש התורה וספר בראשית שתפקידו לוט בערפל, כי מה לתורה, שהינה בפשטות ספר החוקים האלוקי, לספר סיפורים ומעשיות כל כך באריכות. אכן, לצד שאלה כל כך מהותית ומשמעותית, התשובה שמשיב ר׳ יצחק מתגמדת, כי לא מסתבר שלספר חוקים יתווספו כל כך הרבה פרטים זניחים רק כדי שבין השאר תהיה איזו תועלת בענ...