דינים ובריאה
דינים ובריאה
בתזריע (פרק יב פסוק ב), דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה ימים כימי נידת דוותה תטמא. ע״כ.
והביא רש״י את דברי המדרש רבה, א״ר שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף. עכ״ל.
וצריך להבין מה בין סדר הקדימה בשעת הבריאה לבין סדר הקדימה בתורה ובדינים של ישראל כעת. בסדר הבריאה, הרי קדמו הבהמות, חיות והעופות לאדם הראשון, הכללי, אבי כל האנושות, אבי ישראל ואבי שאר אומות העולם כאחת. כעת, בפרשת תזריע, מדובר בבנ״י הקדושים ובדינים המיוחדים רק להם. אם כן, לכאורה אין שום דמיון מהותי בין הקדימה שהקדימו לאדם הראשון לבין הקדימה שהקדימו לבני ישראל, והמדרש ששייך בין הדברים צ״ת.
ונראה, שכל דבר מהותי שקרה עם האדם הראשון, כיון שהצאצאים המובחרים והחשובים ביותר שלו הם בני ישראל, וזו הייתה כל תכלית יצירתו, יש לו משמעות גדולה עבור עם ישראל. ומבואר הדבר במפרשים בעניינים ונוסחים שונים, וכדוגמתו בספר הכוזרי (מאמר ראשון צה) שהסביר כי העניין האלוקי שכן בתחילה אצל יחידים. הוא היה אצל האדם הראשון, לאחריו הבל, שת, אנוש וכו׳ עד נוח, וכל השאר היו כקליפות. וכן מנוח עד אברהם, ואח״כ יצחק ויעקב, ובני יעקב כולם היו סגולה וראויים לעניין האלוקי. וזה היה תחילת חול העניין האלוקי על קהל אחרי אשר לא היה נמצא כי אם ביחידים, וכך נמשך הדבר לבני ישראל. עכ״פ, הסגולה של בני ישראל היא היא הסגולה של האדם הראשון, שהועברה בכל דור מיחיד ליחיד עד הגעתה לבני יעקב ולכלל עם ישראל.
ובין אם המהות של האדם הראשון נגזרת מהמהות של המובחרים שבזרעו, דהיינו עם ישראל, ובין אם המהות של האדם הראשון היא היא אותה מהות שהועברה ונמשכה לעם ישראל, כפי דרכו של הכוזרי, ישנה משמעות רבה לקדימה ביצירה של האדם הראשון לגבי הקדימה בתורתם של ישראל.
וגופא בדברי המדרש שחש לעניין הסדר בתורה, לכאורה דבר תימה הוא, שהרי אין מוקדם ומאוחר בתורה. ופירושו, לכאורה, שאין כלל משמעות לסדר הדברים שבתורה, כי אין לסדר חשיבות ואין לדורשו, ממש ההפך מדברי ר׳ שמלאי שדרש סדר הדברים. ומילא סדר הבריאה ניתן להידרש, כי לגביו לא נדרש הסדר שבתורה, אלא הסדר של אירוע הבריאה עצמו שסידרו ידוע, אך על כל פנים הסדר של הדינים של בני ישראל ושל החיות, לכאורה, לא ניתן להידרש.
אלא, שאף על פי שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ומה שכתוב לאחר משהו, ייתכן שקרה לפניו, מכל מקום לסדר שבו התורה כתבה את הדברים ודאי יש חשיבות. והדעת נותנת, וכן האמת, שישנן דרשות רבות על התורה מדוע פתחה בעניין מסויים, סיימה באחר, סמכה עניין אחד לפניו או לאחריו ושאר ענייני סדר וקדימות, כי אף שייתכן שבפועל הדבר המאוחר אירע מוקדם, פשוט וברור שישנה סיבה מדוע התורה כתבה אותו במקום זה.
ולעצם העניין, אף אם נתבאר הקשר ההדוק בין האדם הראשון לישראל, צריך עדיין להבין לשם מה כמו שהקדים הקב״ה את בריאת החיות כך הקדים את הדינים שלהם.
ונראה, דבעלי החיים נבראו לשתי תכליות. תכלית אחת היא, כמובן, לשם גופם, שתהיה בו תועלת לישראל. בין אם לאכילה ובין אם לרכיבה וכדו׳, בבריאת בעלי החיים יש טעם להנות את ישראל. תכלית נוספת, פחות פשוטה, היא לשם הדינים שלהם. שלמות התורה כוללת בתוכה גם את כל הדינים והפרטים הנוגעים לבעלי חיים, וכדי שיהיו דינים בבעלי חיים, יש, כמובן, לברוא את בעלי החיים.
ואי הכי, דתכלית בעלי החיים היא כפולה, לגופם ולדיניהם, דין הוא שכמו שגופם יקדים את גוף האדם הראשון, דהיינו מהות ישראל, בבריאה, כך גם הדינים שלהם ותורתם יקדימו את הדינים של בני ישראל בסדר כתיבתם בתורה.
אפשר לומר גם בדרך נוספת, דהנה, איתא בזוהר הקדוש דהקב״ה איסתכל באורייתא וברא עלמא, כלומר, בהתאם לדינים שבתורה ברא את כל הפרטים שבעולם כך שיתאימו להם. אם כן, הואיל והדינים של הבהמות, החיות והעופות נכתבו לפני דיני האדם, והואיל ובריאת העולם נעשתה ע״פ הדינים הכתובים בתורה, אזי הבהמות, החיות והעופות נבראו לפי האדם. ואם תאמר, דאכן מובן מדוע הסדר שבבריאה הוא כפי הסדר של הדינים, אך אכתי לא מובן מדוע מלכתחילה כתב את הדינים של החיות לפני הדינים של האדם. על כך יש לומר בפשיטות, דיש טעם וכוונה ולסדר המסויים של הבריאה, דכל דבר ודבר שנברא לפני זולתו נעשה כן עם סיבה. וכיון שיש טעם לסדר הבריאה, כדי שכך יהיה הסדר, ע״פ העיקרון של איסתכל באורייתא וברא עלמא, כן צריך להיות גם הסדר בכתיבת הדינים בתורה עצמה.
והא גופא, מפני מה בעלי החיים נבראו קודם לאדם, שלא נברא אלא אחרון, מבואר בגמרא בסנהדרין (דף לח ע״א), ת״ר אדם נברא בערב שבת, ומפני מה, שלא יהו המינים אומרים שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. דבר אחר, שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית. דבר אחר, כדי שיכנס למצווה מיד. דבר אחר, כדי שיכנס לסעודה מיד, משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחין וכו׳. ע״ש. ואף שכל הטעמים האלו מסבירים מדוע נברא האדם באחרונה, רק טעם אחד מתייחס ישירות להקדמת החיות, שיאמרו לו יתוש קדמך במעשה בראשית. שני טעמים מתייחסים לכל הבריאות שקדמו לו ככלל, שלא יהו המינים אומרים שהיה שותף וכן שיכנס לסעודה מיד, כלומר שכשיגיע תהא כל הבריאה מוכנה. וטעם נוסף, שיכנס למצווה מיד, כלומר לשבת, אינו שייך כלל לעניין סדר והקדמה אלא רק לסמיכות לשבת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה