ויהי לילה
ויהי לילה
בבראשית (פרק א פסוק ה), ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ע"כ. וכן הלשון באופן דומה בשאר ימי הבריאה. ובפשטות הכוונה בזה היא שעבר הלילה והיום של היום הראשון, ובא זה לסיומו, וכן בשאר הימים. אך צ"ב, אם כן, מדוע נקט את המילים ערב ובוקר ולא את המילים לילה ויום. הרי ערב אינו הלילה אלא תחילת הלילה, ובוקר אינו היום אלא תחילת היום, ומה בכך שההתחלה עברה אבל עדיין לא בא הדבר על סיומו.
עוד יש להבין, לגבי היום הראשון, מה שייך לומר ויהי ערב, והרי ליום הראשון לא קדם אף יום שנגמר והגיע בסופו הערב שהתחיל את היום הראשון. ערב לכאורה אינו רק נקודת התחלה של היום הבא, אלא גם נקודת הסיום של היום הקודם, ואילו לא קיים יום קודם, שוב לא ניתן להגדיר היטב את הערב שנמצא בתפר בין היום הבא למה שקדם לו. וגם זה צ“ב.
גופא, במשמעות המילים ערב ובוקר, כתב האבן עזרא והביאוהו עוד מפרשים, דערב, תחילת הלילה, נקרא כך בלשון ערב, לפי שנתערבו בו הצורות, דהיינו שקשה להבחין בו בין צורות העצמים, שהכל מעורב בו. ובוקר, תחילת היום, נקרא כך בלשון בוקר, לפי שיוכל אדם לבקר בינות הצורות, דהיינו להבחין ביניהן. ועכ"פ אכתי צ"ב מדוע נקט לשון ערב ובוקר ולא לילה ויום, וכדלעיל.
וביאר הרד"ק, דכל הלילה נקרא ערב על שם תחילתו, כמו שנקרא כל שלושים יום מהלבנה חודש על שם תחילתו שנקרא חודש, כמו שאמר (שמואל א פרק כ פסוק יח) מחר חודש. ונקרא תחילתו חודש לפי שיתחדש אז אור הלבנה, שבתחילת החודש היא מתחילה להתגלות. וכן אמר בכמה מקומות לשון ערב במשמעות של כל הלילה, באיוב (פרק ז פסוק ד) אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב, דהיינו שכל הלילה ינדוד ויעבור, וכן בתהילים (פרק נט פסוק ז), ישובו לערב יהמו ככלב, והרי ידוע (ברכות דף ג) שאין הכלבים צועקים בתחילת הלילה.
אבל היום כולו, כתב הרד"ק, לא נקרא בוקר אלא עד חצי היום. כי מחצי היום ואילך השמש נוטה לצד מערב ואורו הולך ודל ליושבי הארץ כמו שעד חצי היום הולך וחזק. ולא כן הלילה, כי כל הלילה עד עמוד השחר או הכוכבים שווה.
ואפשר שמשום כן יכול היה הפסוק לנקוט בלשון ויהי ערב, מכיון שכל הלילה נקרא ע"ש הערב, ואגב זה לנקוט בביטוי הנגדי המדוייק ביותר, אף שאינו מדוייק לחלוטין, דהיינו ויהי בוקר. ומכיון שכל הלילה נקרא ע"ש הערב, פחות קשה גם מה שכתב ויהי ערב לגבי היום הראשון, אף שלא קדם לו יום. משום שכל הלילה נקרא בלשון ערב, אפשר שויהי ערב ניתן להגדרה גם בעזרת היום העוקב לבדו ובלי יום קודם.
ואם תאמר, דגם אם אפשר בדוחק להשתמש בפסוק בלשון ערב ובוקר, עדיין היה לו להשתמש בלשון המרווחת, לילה ויום, יש לומר דהיום והלילה יחד גם כן נקראים יום, ולכן ישנו דוחק גם בשימוש במילים לילה ויום, בעוד אפשר שהיום כולל בתוכו גם את הלילה. ונראה שלכך גם התכוון הרד"ק, יעויין שם.
עוד הקשה ר' עובדיה מברטנורא על לשון ויהי ערב ויהי בוקר ביום הראשון, שהרי סיבת היום והלילה אינה אלא הגלגלים ותנועת המאורות שעדיין לא נבראו לפני היום השני, לכל הפחות, וכיצד ייתכן לומר כבר שעבר הלילה ועבר היום כאשר הדבר שמחולל אותם עדיין לא בא לעולם.
ותירץ, שנאמר למשה מפי הגבורה שמשך היום הראשון היה כמו הזמן של ויהי ערב ויהי בוקר, למרות שלא התרחשו בפועל ערב ובוקר, והכוונה בפסוק ויהי ערב ויהי בוקר הוא לזמן של ערב אחד ובוקר אחד, אבל לא להתרחשות ערב ובוקר ממש.
הנה, ר' אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים, פסחים אות ב, כתב להסתפק וא"ד, ויש לחקור בהא דמצאת הכוכבים הוי לילה, אם הכוכבים עצמן הן הלילה או שאין הכוכבים אלא סימן וראיה שהוא לילה. ונפקא מינא למה ששנה בשיטה מקובצת (בבא בתרא דף נו) לגבי שתי כיתי עדים המעידים כל כת על שערה אחת, לעניין הבאת שתי שערות לגדלות, דמיקרי חצי דבר ולא מועילה העדות, משום דהשערות עצמן הן הגדלות, אבל בעדי חזקת ג' שנים, החזקה אינה אלא ראיה שהקרקע היא שלו ומועילה העדות. ולפי"ז אם באו ג' כיתי עדים, כל כת מעידה על כוכב אחד, אם הכוכבים עצמם הם הלילה כמו שהשערות הן הגדלות, מיקרי חצי דבר ואין העדות מועילה.
והביא רא"ו ראיה ממעשה בראשית, דהכוכבים נבראו ביום הרביעי ובכל זאת כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, הרי שישנה מציאות של לילה בלא כוכבים כלל. וכיון שיש לילה בלא כוכבים, בהכרח הכוכבים הם רק ראיה ללילה, אבל לא קובעים את הלילה עצמו, ובבאו ג' כיתי עדים המעידות בנפרד על כוכב אחד תועיל העדות.
אכן, לפי מש"כ רע"ב שנכתב בפסוק ויהי ערב ויהי בוקר משום שהיה אז זמן של ערב ובוקר, אבל לא שהתרחשו ערב ובוקר או לילה ויום ממש, ראיית רא"ו אינה ראיה. אפשר שהכוכבים הם הקובעים את הלילה, ולא מהווים רק ראיה ללילה, ובכל זאת בימים הראשון, השני והשלישי נכתב לילה משום שעבר אז זמן לילה, אף שלא אירע אירוע של לילה בפועל.
ולפי דברי האבן עזרא שהערב נקרא ע"ש שמתערבים בו עצמים, ולפי דברי הרד"ק שהלילה נקרא ע"ש הערב, יש לעיין האם מונח בזה שהלילה נקבע ממש על פי התערבות העצמים שבתחילתו, לאפוקי הצד של רא"ו שהכוכבים קובעים אותו, או שמא אין הדברים שייכים זה לזה, והערב או הלילה נקבעים על ידי דבר אחד ובכל זאת נקראים ע"ש דבר אחר, וילע"ב:
תגובות
הוסף רשומת תגובה