היית וידעת בויקהל (פרק לה פסוק לא), וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. ע"כ. כך נאמר על בצלאל. ומרחיבה לגביו הגמרא בברכות (דף נה ע"א) וז"ל, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא עשה משכן ארון וכלים, אמר לו שמא בצל אל היית וידעת. עכ"ל. בפרשת כי תשא ה' אומר אל משה שיצווה לבצלאל (פרק לא מפסוק ב) לעשות את אוהל מועד קודם ורק אח"כ את הארון ואת הכפורת והשולחן והמנורה והמזבחות וכו', בעוד משה הקדים באמירתו את הכלים למשכן, סבירא ליה לרבי יונתן שכסדר שהם סדורים בפרשת תרומה, קודם הכלים ולאחר מכן המשכן, כך אמר משה לבצלאל. כך כתב רש"י בההיא סוגיא. וצריך להבין מה פשר העניין של משה להגיד להיפך, ראשית את ציווי ה' שהקדים המשכן לכלים, ושנית כנגד הסבר...

 יעשו עוד בויקהל (פרק לו פסוק ו), ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא. ע"כ. בפשטות משה ציווה להודיע שיפסיקו להביא תרומה לבניית המשכן מפני שאין בה צורך, ככתוב בפסוקים הסמוכים, (פסוק ה) מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה, וכן (פסוק ז) והמלאכה הייתה דיים לכל המלאכה לעשות אותה והותר. אך אמרו חכמינו בגמרא בשבת (דף צו ע"ב), הוצאה גופה היכא כתיבא, אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה, משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים. וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים וגו', גמר העברה העברה מיום הכפורים. ע"כ. כלומר, אף שהמלאכה נשלמה, הטעם לפי מסקנת הגמרא לכך שמשה הודיע לעם להפסיק לתרום הוא משום מלאכת הוצאה בשבת, אבל אלמלא כן משה לא ראה צורך לומר לעם להפסיק.  במסכת בבא בתרא (דף ט ע"א) מביאה הגמרא מחלוקת בעניין בדיקה של עני טרם הנתינה לו, אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות, אי בעית אימא קרא...

הבנייה ולא הבניין בויקהל (פרק לה פסוק א), ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם. ע"כ. חוזרת התורה בפרשות אלו, ויקהל ופקודי, על פרטי בניית המשכן וענייניו שכבר נכתבו ופורטו בפרשות הקודמות, תרומה ותצווה, והדבר תמוה. מה העניין באריכות זו. אמרו חז"ל בבגמרא במנחות, דף כט ע"א, תניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם, שנאמר וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר. והמשיכה הגמרא וטענה, אלא מעתה, והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר הכי נמי, דהיינו, לפי לשון הפסוק צריך להיות שגם המשכן נגלה במודל של אש שירד מן השמים, ודבר זה, סבורה הגמרא, הינו דבר תמוה. לאחר מכן דחתה הגמרא וחילקה בלשון הכתוב, הכא כתיב כמשפטו, התם כתיב כתבניתם. ע"ש. הרי נתבאר שהראה ה' למשה תבנית אש לכמה מן הכלים המורכבים שאי ראייתם היוותה חסם בעשייתם. על כך טענה הגמרא בתחילה שלפי לשון הכתוב גם עבור בניית המשכן נראתה תבנית אש, ודבר זה הרי לא ייתכן. על כל פנים, נתבאר כאן שאם אין הכרח בתבנית אש, כמו שהיה לגבי הכ...

שבת ומלאכת המשכן בויקהל (פרק לה פסוק ב), ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת. ע"כ. וכתב על כך רש"י, ששת ימים, הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת. וביאר בשפתי חכמים, שהיה קשה לו למה נצרך להזהירם שוב על השבת, והרי הזהירם כבר, אלא בהכרח כדי ללמד את העניין הזה שהשבת אינה נדחית מפני מלאכת המשכן. והקשה, דאדרבה, דאולי בא הכתוב להשמיענו להיפך, שאע"פ שבעלמא נאמר לא תעשו כל מלאכה מכל מקום מלאכת המשכן דוחה שבת. והשיב, דכיון שכתיב בתחילה פרשת שבת ואחר כן פרשת מלאכת המשכן, ודאי מה שנכתב בהתחלה הוא העיקר, דהיינו השבת, והדבר השני, שהוא מלאכת המשכן, נדחה מפניו. והוסיף, ותדע שכן הוא, דאם לא כן קשה למה הפך משה רבינו ע"ה העניין, דבפרשת כי תשא בדיבור הקב"ה למשה היה אזהרת שבת לאחר מלאכת המשכן, ולהכי כתב שם אך את שבתותי תשמורו וגו' ופרש"י כל אכין ורקין מיעוטין הן למעוטי שבת ממלאכת המשכן, אם כן קשה למה לא אמר משה לישראל העניין כמו שציווה לו הקב"ה, אלא משום הכי הקדים כדי להודיע שאין מלאכת המ...

ויעש בצלאל את הארון בויקהל (פרק לז פסוק א), ויעש בצלאל את הארון אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. ע״כ. ופרש״י, ויעש בצלאל, לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים, נקראת על שמו. עכ״ל. ובמיוחד נקרא שמו של בצלאל על הארון, ולא על שאר הכלים, שכן הוא המקודש מכל כלי המשכן, אבל באמת גם בשאר ויעש שנאמר במשכן הכוונה לבצלאל, כמו שנאמר במפורש ויעש בצלאל את הארון, אלא שבכל זאת נאמר במפורש לגבי הארון משום שהוא המקודש ביותר. אכן, במדרש (שמו״ר נ ב) אמרו חז״ל שנקרא שמו דווקא על הארון מטעם אחר, שבשעה שאמר הקב״ה למשה עשה המשכן, בא ואמר לבצלאל, אמר לו מהו המשכן הזה, אמר לו שישרה הקב״ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה, אמר לו בצלאל והיכן התורה נתונה, אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון, אמר לו רבינו משה אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואחר כך המשכן, לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון. ע״ש. בגמרא בברכות, דף נה ע״א, איתא, א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ו...

הקדים צווי השבת לצווי המשכן בויקהל (פרק לה פ״ב), ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה׳ כל העושה בו מלאכה יומת. ע״כ. וכתב רש״י ז״ל, ששת ימים, הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה שבת. עכ״ל. ויש להבין, אמאי לעיל נאמרו הציוויים על המשכן והשבת יחדיו, בפרשת כי תשא (פרק ל״א פסוק י״ג), דכתיב אך את שבתותי תשמורו, אך מיעוט הוא, דהיינו לומר שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת, לעומת המסופר בפרשתנו, שה׳ הקדים קודם הצווי על השבת ורק אחרי כן צווה על עשיית המשכן וכליו. באמת נראה שעולה מרש״י היישוב הבא, שאכן ישנן שתי דרכים להשמיע את הדין ששמירת השבת דוחה את עשיית המשכן, האחת לומר מיעוט מפורש בשביל זה, כדאיתא בפרשת כי תשא, אך את שבתותי תשמורו, והשניה היא להקדים ולומר את הצווי על השבת לפני הצווי על המשכן, ומכיון שכלל הוא שהדבר שנכתב ראשון הוא העיקר ודוחה את הדבר שנכתב אח״כ, ישתמע מכך שהשבת קודמת למשכן, והיינו מה שסיפר משה לעמ״י בפרשת ויקהל. וא״ת אמאי משה בפרשת ויקהל לא נעשה שימוש בדרך בה השתמש ה׳ בפרשת כי תשא להשמיע שהשבת קודמת למשכן, י״ל בפשטות שהועדפה הדרך הפשוטה והמוב...

  ויקהל משה בויקהל (פרק לה פ״א), ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. עכ״ל. בתור הקדמה למשכן היה דרוש ויקהל, כלומר, שיהיו בני ישראל נקהלים ומלוכדים כאיש אחד, וזאת משום שעד למשכן היו הבמות המותרות, וכל אחד ואחד היה מקריב קרבנות ועובד את ה׳ בכל מקום שהיה בוחר בו, אבל לאחר הקמת המשכן נאסרו במות של יחידים והכל היו חייבים להביא קרבנותיהם למשכן. אם כן, ניתן לומר כי מטרתו של המשכן, בין השאר, הייתה להסיר מקרב ישראל את הבמות הבודדות ולרכז את העם כולו במקום אחד, ואי לכך נמצא שהיה ויקהל מטרתו האמיתית של המשכן, וממילא עניין ההקהלה הוא גם ההקדמה המתאימה לו. ובזה ניתן גם להסביר את העובדה שבפרשתנו נאמר הציווי על השבת קודם לציווי על המשכן, לפי שהשבת גם כן מהווה כוח ליכוד וריכוז לכל עם ישראל, כמשפחה, כשבט וכעם, דומיא דויקהל, ולכן גם היא מהווה הקדמה ראויה לציווי על המשכן: