גרונו של משה
גרונו של משה
במטות (פרק ל פסוק ב), וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר ציווה ה׳. ע״כ. וכתב על כך רש״י בשם הספרי, זה הדבר, משה נתנבא בכה אמר ה׳ כחצות הלילה והנביאים נתנבאו בכה אמר ה׳, מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר. עכ״ד.
ופירשו המפרשים את המשמעות של לשון זה הדבר שבה נתייחד משה יותר מן הנביאים, שזה הדבר הוא כאילו באים הדברים ממש מפי השכינה. כלומר, כשמשה נתנבא, דומה הדבר שהדברים הבאים מגרונו של משה הם דברי השכינה עצמם. בלשון כה אמר ה׳, מנגד, יש רק אזכור שה׳ אמר דברים שהם כמו הדברים האלו, אבל הדברים האלו ממש, פיזית, גלי הקול, אינם באים מה׳ אלא מהנביא.
ומדוע זכה משה לכך שכאילו דיברה השכינה מגרונו, אפשר לבאר ע״פ דברי המקובל הרמ״ע מפאנו.
הרמ״ע מפאנו כתב, כי כל הנשמות היו תלויות באדם הראשון כשאכל מעץ הדעת, יש בפיו ויש בראשו, וכולם שמעו והלכו אחר עצת חווה ונהנו מאותה אכילה. משה, היה תלוי באדם הראשון בצווארו במקום הקנה, מקום שלא נהנה כלל מאותה אכילה, שהקנה אין בו לא אכילה ולא שתייה. כך לדבריו.
לכן הייתה השכינה מדברת מגרונו של משה, כלומר, דווקא אצל משה ודווקא בגרון, כי בכך נתייחד:
תגובות
הוסף רשומת תגובה