מזבח לכבוד ולתפארת בתצווה (פרק ל פסוק א), ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שיטים תעשה אותו. ע"כ. הנה, בפרשת תרומה לימד על מבנה המשכן וכליו ובפרשת תצווה ציווה על בגדי הכהונה, חלק מעבודת הכוהנים, ובסוף ציווה גם על מזבח הקטורת. והשאלה מאליה נשאלת, מדוע הוציא את מזבח הזהב מן הכלל ולא הזכיר אותו יחד עם שאר כלי המשכן ותיאור בניינו. לשם מה הוציא את המזבח הפנימי מן הבניין ונתנו בפרשת תצווה יחד עם הבגדים וההכשר התלוי באנשים. הרמב"ן ומפרשים נוספים כבר עמדו על התמיהה. הנה מזבח הקטורת מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל (פרק לז פסוק כה), אומר הרמב"ן. ומבאר, אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי (פכ"ט פמ"ג) ושכנתי בתוך בני ישראל (שם פמ"ה), אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד השם. עכ"ד. כלומר, קושר הרמב"ן את מהות העבודה של מזבח הקטורת, הקטורת, עם השראת השכינה, כי יש מקום לכבד את השכינה בקטורת רק לאחר שהבניין והכלים ושאר הדברים מביאים את הש...

לכבוד ולתפארת בתצווה (פרק כח פסוק ב), ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ע"כ. אמרו בגמרא במגילה (דף יב ע"א) על המלך אחשוורוש, בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת. ופרש"י, שהיו בידו שם בגדי כהן גדול שהביאן מירושלים. ע"ש. ועוד אמרו שם, והקשות בכלי זהב וכלים מכלים שונים, משונים מיבעי ליה, אמר רבא יצתה בת קול ואמרה להם ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם. ע"ש. היינו בלשצר מלך בבל שהשתמש בכלי המקדש שנבוכנצר בזז במשתה שערך, כמסופר בספר דניאל (פרק ה), ובעוד המשתה בעיצומו הופיעה יד שכתבה על הקיר מנא מנא תקל ופרסין, דהיינו נספרו ימיך וסופך הגיע, נשקלת במאזני צדק ונמצאת חסר ומלכותך תחולק ותינתן למדי ופרס. אם כן אומרת בת קול לאחשוורוש, הראשונים כלו מפני הכלים ואתם שונים וחוזרים על אותו המעשה. ויש לדייק, כי בת קול הכריזה על אחשוורוש כליה כמו בלשצר רק משום ששנה והשתמש בכלי המקדש, אבל על המעשה הנזכר קודם לכן, שלבש בגדי כהונה, לא אמרה כן. וצריך להבין במה נשתנו ב...

עולת תמיד לדורותיכם בתצווה (פרק כט פסוק לח ופסוק מב), וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שניים ליום תמיד וכו' עולת תמיד לדורותיכם. ע"כ. היינו קרבן התמיד, קרבן עולה, הבא כקורבן ציבור והוקרב פעמיים בכל יום, אחד בבוקר ואחד בין הערביים. ועליו אמר הכתוב שיוקרב תמיד ובכל הדורות. ועתה שאין לנו בין מקדש ואין אנו מקריבים עולה, יש לומר כדעה המפורסמת בגמרא בברכות (דף כו ע"ב), איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפילות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפילות כנגד תמידין תקנום. ע"ש. וכיוון שתפילות כנגד תמידין תקנום וממשיכים ומתפללים אנו בכל הדורות, מקיימים אנו בזה עולת תמיד לדורותיכם. אלא שדבר זה מעלה שתי תהיות. האחת, שאם תיקנו את התפילות על מנת להמשיך את קיום הקורבנות לדורות, מה ערך ומה צורך היה בתפילות בדורות שבהם עדיין היו הקרבנות. כל הצורך התעורר לכאורה רק בשהופסקה דרך הקיום הרגילה של הקרבת הקרבנות ונצרכו לדרך קיום חלופית. ותהיה נוספת על הקשר בין קרבן התמיד לתפילה, שאכן קרבנות המוספין מוזכרים בתפילת מוסף, בין אם זה ראש חודש, שבת או חג, אך עולת התמיד נעדרת מן התפילה שחרית ומנחה. את...

הרע לו למשה בתצווה (פרק כח פסוק א), ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן . ע"כ. וכך נאמר במדרש (שמות רבה פרשה לז), ואתה הקרב אליך, הדא הוא דכתיב (תהילים פקי"ט) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך, הרע לו. אמר לו, תורה הייתה לי ונתתיה לך, שאלולי היא אבדתי עולמי וכו'. ע"ש. ופשטות הדברים שהרע לו למשה על שראה את אהרן אחיו זוכה בכתר כהונה ולא הוא, וניחמו הי"ת בכך שהתורה חשובה עד למאוד ואת כתרה קיבל משה. ועל פניו העניין תמוה, כי מה למשה, העניו מכל האדם, לחוש תחושה רעה כשרואה את אחיו אהרן מתגדל ומתהדר בכתר כהונה. משה, מלבד צדיקותו ותכונותיו הידועות, הרי מצינו שכבר נהג בכבוד אהרן והשתדל להגדילו, כמש"כ (פ"ד) שלח נא ביד תשלח, ופרש"י שאמר משה להי"ת שישלח ביד מי שרגיל לשלוח, דהיינו אהרן. ותשובת הקב"ה על כך גם כן אינה ברורה דיה. וכי מה צריך להזכיר למשה רבינו ע"ה שהתורה חשובה. מה חידוש יש למשה בכך, ובמה סרה תחושתו הרעה בעקבות שמיעת עובדה זו. ויש...

  איוועד לכם שמה בתצווה (פרק כט פסוק מב), עולת תמיד לדורותיכם פתח אוהל מועד לפני ה׳ אשר איוועד לכם שמה לדבר אליך שם. ע“כ.   ופרש״י, אשר איוועד לכם, כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבא. ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחושת היה הקב״ה מדבר עם משה משהוקם המשכן. ויש אומרים מעל הכפורת, כמו שנאמר (פרק כה פכ״ב) ודיברתי איתך מעל הכפורת, ואשר איוועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח אלא על אוהל מועד הנזכר במקרא. עכ״ל. כלומר, יש שלמדו מכאן שהיה הקב״ה מדבר עם משה מעל מזבח הנחושת, שהוא פתח אוהל מועד המוזכר קודם בפסוק, והמילים שמה ושם מוסבות עליו. ויש שסוברים שהיה מדבר מעל הכפורת, ומה שכתוב כאן שמה ושם אין זה מתייחס לפתח אוהל מועד, אלא רק למילים אוהל מועד, והכוונה לבין הכרובים שבתוך האוהל. והנה, לדעה הראשונה שהביא רש״י שהיה ה׳ מדבר עם משה מעל מזבח הנחושת שבחצר המשכן, אין הכוונה שמשם ממש הגיע הקול, שכן כתוב מפורש בפרק כה (פכ״ב) ודיברתי איתך מעל הכפורת מעל שני הכרובים. אלא, הכוונה לדעה זו שהקול היה יורד מהשמים על הכפורת, ומשם היה יוצא החוצה אל מעל מזבח הנחושת. ואכתי קשה, שהרי בספר במדבר (...

  המזבח בסוף בתצווה (פרק כט פמ״ה), ועשית מזבח מקטר קטורת. ע״כ. הקשה האבן עזרא, אמאי לא נזכר מזבח הקטורת תחילה, בין שאר כלי המשכן, כי אם רק כאן אחרי פרשת המילואים. והתשובה לזה, שבניגוד לכל כלי המשכן אשר היה בהם משום עיכוב, למשל, אלמלא המזבח לא ניתן להקריב קרבנות, אלמלא הארון לא היה מקום לשים בו את הלוחות ואלמלא הבגדים לא היה הכהן רשאי לעשות את עבודתו, מזבח הקטורת אינו מעכב כלום, כפי ההלכה (זבחים דף נט), מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו. משום הכי לא מנתה התורה את מזבח הקטורת יחד עם שאר כלי המשכן, שכן הם היו הכרח לשלימות המשכן ולהשראת השכינה, ולכן נזכרו בתחילה כתנאי הכרחי לכל עניין המשכן, אבל מזבח הקטורת שהשראת השכינה ושלימות המשכן אינן תלויות בו, לא נזכר בתחילה אלא לבסוף, לאחר פרשת המילואים:

  שמו של משה נעדר בתצווה (פרק כז פ״כ), ואתה תצווה את בני ישראל וכו׳. ע״כ. וידוע שבכל פרשה החל מפרשת שמות בה מסופר על הולדת משה רבינו, ועד למשנה תורה, דהיינו חומש דברים אשר הוא מדברי משה, מוזכר משה רבינו, מלבד בפרשת תצווה. נביא את אשר ביארו חכמינו בטעם הדבר. בזוהר הקדוש (פרשת פנחס) ובפרוש הרא״ש ובעל הטורים כתוב, שמכיון שמשה אמר לפני הקב״ה, בתפילתו על מחילת העגל, דבר רע על עצמו, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, דהיינו קללה על תנאי שאם אין הקב״ה מוחל לישראל אזי שימחוק את שמו מן התורה, וידוע שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה (מכות דף יא ע״א), לכן דינו של משה היה שימחה שמו מן התורה, אלא שהקב״ה עשה למשה לפנים משורת הדין ולא מחק את שמו מכל התורה כי אם מן הפרשה הסמוכה לפרשת כי תשא, בה נזכר עניין העגל ותפילת משה, הלא היא פרשת תצווה. יש שאמרו בביאור היעדר שמו של משה, שבפרשה זו נאמר הציווי להקריב את אהרן לכהונה גדולה ולעשות לו בגדי קודש לכבוד ולתפארת, והרי בתחילה היה משה המועמד לכהן ככהן גדול ואהרן היה צ״ל הלוי, ומכיון שסירב משה לשליחות המקום לדבר עם פרעה הדברים נתהפכו, אהרן לכהונה ומשה ללויה, ו...