מקלט בעבר הירדן
מקלט בעבר הירדן
במסעי (פרק לה פסוק יד), את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה. ע״כ.
הנה ידועה הקושיא, כיצד ייתכן שמספר ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי שווה למספר ערי המקלט בעבר המערבי, ארץ כנען, והרי האוכלוסיות כאן וכאן אינן כלל באותו סדרי גודל, דבעבר המזרחי היו שניים וחצי שבטים בעוד במערבי היו תשעה וחצי.
אכן כך הקשתה הגמ׳ במסכת מכות, דף ט ע״ב, ותירצה, שבעבר הירדן אמנם היה מספר בני ישראל מועט, אך מספר הרוצחים שם היה רב, בגלעד נפישי רוצחים, וכך גם הביא רש״י בפרשתנו.
ברם, הקשו על כך המפרשים, הרי לערי המקלט נכנסים ההורגים בשוגג, ולא הרוצחים במזיד, ומדוע שבעבר הירדן המזרחי יהיו יותר רוצחים בשוגג מאשר בארץ ישראל, והרי הדבר נעשה בלי כוונה, וביותר קשה, דהגמ׳ מביאה פסוק על כך שהיו אנשי עבר הירדן אלימים, ולכן גם רצחו יותר, ותמוה ביותר מה שייכת אלימות למי שרוצח בשוגג ובלי כוונה.
בתשובה לשאלה זו נאמרו כמה תירוצים.
התירוץ הפשוט, לכאורה, הינו תירוץ המהר״ל בגור אריה, שכיון שבגלעד הורדים הרבה במזיד, ממילא אין הם נזהרים כ״כ באיבוד נפשות, כי ערך חיי אדם זול בעיניהם, וכך גם אין זהירים כראוי שלא יבוא שוגג לידיהם, ומשו״ה מקרי ההריגה בשוגג מתרבים בהתאם.
התוספות, שם במסכת מכות, תירצו על פי הגמ׳ הידועה, בה מבואר שכאשר אדם, ראובן, רוצח במזיד בלי עדים, ואדם אחר, שמעון, הורג בשוגג בלי עדים, הקב״ה מזמן את השניים לפונדק אחד וכל אחד מהם מקבל את המגיע לו, כיצד, שמעון מפיל בטעות אבן על ראובן והורג אותו, והפעם ישנם עדים להעיד על כך, ובזאת קיבל ראובן את עונשו על אשר עשה ונהרג, וגם שמעון מקבל עונש בכך שגולה, ולפי״ז אומרים תוס׳ שהדבר מובן היטב, דכיון שבגלעד ישנם הרבה רוצחים במזיד, ממילא הקב״ה מזמן גם הרבה סיפורים כדלעיל של רציחות בשוגג כדי להעניש הרוצחים, ובכך מתרבים גם מעשי הרציחה בשוגג ודרושות ערי מקלט רבות יחסית.
זאת ועוד, הוסיף הגור אריה, שאע״פ שמספר ההורגים בשוגג בארץ ישראל לא גדול, באופן יחסי, ממספר השוגגים בעבר הירדן, הרי שבארץ ישראל אין מספיק הורגים במזיד כדי שהקב״ה יצרף אותם לפונדק אחד יחד עם השוגגים, ואילו בעבר הירדן אין בעיה כזו, וכך למעשה גלות הרוצחים בשוגג לערי המקלט בעבר הירדן נעשית במספרים גבוהים יחסית.
הרמב״ן, שם בגמ׳ וכאן בפרשה, תירץ, שרבים הם הרוצחים במזיד שמתחזים לשוגגים, כך שמספר רב של רוצחים במזיד, מתבטא בין השאר גם בביקוש רב יותר לערי המקלט.
החזקוני ענה, שאמנם בסופו של דבר אמת הוא שרק הורגים בשוגג זכאים להגנה של ערי המקלט, אך הבחנה זאת בין המזידים לשוגגים לא נעשית אלא רק בסופו של דבר, לאחר שבית דין מכריעים אם הרוצח שגג או הזיד, אבל קודם הכרעת בית הדין, בין רוצח בשוגג ובין רוצח במזיד רצים מהר אל עיר המקלט, כמבואר במשנה בריש פ״ב במסכת מכות, ולכן דרושות ערים רבות בעקבות רציחות רבות במזיד.
לבסוף, יש שפירשו את דברי הגמ׳ בכיוון אחר, דכיון שבגלעד שכיחי רוצחים, ממילא גואלי הדם שוכרים את אותם רוצחים כדי לרדוף לאחר ההורגים בשגגה לפני שיגיעו לעיר המקלט, ולכן בעבר הירדן ישנו צורך בערי מקלט רבות יותר, כדי לשפר את זמינותן ואת סיכויי השוגג הנמלט להנצל, כך פירש המאירי, וכן הביא העיני שמואל פירוש דומה, שכיון ששכיחי רוצחים, גואלי הדם מיומנים יותר ברדיפה מאשר במקום אחר ולכן דרושות יותר ערי מקלט:
תגובות
הוסף רשומת תגובה