תלמוד גדול או מעשה גדול בבחוקותי (פרק כו פסוק ג), אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ע"כ. ופרש"י, אם בחוקותי תלכו יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. עכ"ד. הרי שני עניינים חשובים, תלמוד, דהיינו עמל התורה, ומעשה, היינו קיום המצוות. ואמרו חז"ל במסכת קידושין (דף מ ע"ב), וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. ע"ש. נמצא תלמוד גדול ממעשה. ובמסכת בבא קמא (דף יז ע"א) מסופר על הלוויית חזקיה מלך יהודה, שהניחו ס"ת על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה וכו', מר רבה בר בר חנה הוה אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא, כי הוה עייל לבית הכסא והוה בעינא מיניה מלתא לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך, והדר אמר לן אפילו קיים אמרינן לימד לא אמרינן, והאמר מר גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי...

עשה הכתוב ברשותו בבחוקותי (פרק כז פסוקים ל ולא), וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קודש לה'. ואם גאול יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו. ע"כ. ואמרו בבבא קמא (דף סט ע"ב), אמר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא, ואפילו הכי לעניין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה, דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתיו יוסף עליו. קרייה רחמנא מעשרו ומוסיף חומש. ע"ש. דהיינו שאין הפודה מעשר שני מוסיף חומש אלא הבעלים, כמש"כ ממעשרו, ואם איתא שאדם הפודה מעשר שני שלו חייב בחומש, אף על פי שמעשר שני ממון גבוה, בהכרח לעניין פדייה העמיד הכתוב את הדבר ברשותו. והנה בפסחים, דף ו ע"ב, אמר רבי אלעזר, שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו, ואלו הן, בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. ע"ש. כלומר, שני דברים מתחייב עליהם אדם אע"פ שאינם ברשותו, והם בור ברשות הרבים שמי שפתחו חייב בניזקים, אע"פ שאין רשות הרבים קנויה לו ואין הבור שלו, וכמו כן חמץ אינו שלו לאחר שש שעות ובכל זאת מתחייב עליו בבל יראה ובל ימצא. ויש לשאול, מדוע לא הביא רבי אלעזר גם מעשר שני יחד עם בור ברה...

  התוכחות והאבות בבחוקותי (פרק כו פסוק מב), וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואת את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. ע״כ. ויש להבין מה עניין פסוקים ואזכור שלושת האבות אצל התוכחה. ויש לומר, כי העובדה שהיו לישראל אבות כאלו, אברהם יצחק ויעקב, וארצם ארץ קדושה, ארץ ישראל, מגדילה את החטא של עמ״י פי כמה וכמה מונים. הרי בן למשפחה מיוחסת שגדל בחצר המלוכה, אם הוא חוטא נגד המלך, מה גדול חטאו בהרבה מזה של איכר פשוט שגדל בכפר. כך ישראל, בני קדושים, אברהם יצחק ויעקב, הגדלים בארמון ובממלכה קדושה, ארץ ישראל, משמעות עוון שלהם חמורה בכמה מונים.    והנה, אמרו חז״ל, שכאשר קיטרג השטן על איוב, כוונתו הייתה לשם שמים. מטרת הקטרוג הייתה כדי שצדקותו של איוב לא תעמיד בצל את מידת רחמנותו של אברהם אבינו, כי אחרי שאיוב יבדק בדיקות קשות ימצא כי צדיקות אברהם, בבירור, גדולה משלו. אברהם, גם לאור אתגרים קשים מנשוא, לא מרד בה׳ וודאי לא התקרב במעשיו או בכוונותיו לתגובות של איוב. ולכאורה יחשב הדבר לפלא גדול, מדוע חש השטן להראות עד כמה אברהם אבינו צדיק. מה פתאום נעשה השטן לאוהב ישראל ולסנגורם.   אלא, ...

  ורדפו מכם בבחוקותי (פרק כו פסוק ח), ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו. ע״כ. וכתב רש״י וז״ל, ורדפו מכם, מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים. חמשה מאה ומאה מכם רבבה, וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא ומאה מכם שני אלפים ירדופו, אל אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה. עכ״ל. ויש להעיר על דברי רש״י הראשונים, מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים, דלכאורה אם הוא נס מה לי שיהיה בחלשים ומה לי שיהיה בגבורים. כך או כך, הכרעת צבא הגדול פי עשרים או פי מאה הוא דבר מופלג שיש בו נס גלוי.   בפשטות יש לומר, שמכל מקום רצה לרבות בנס כמה שאפשר. אכן, אין דומה צבא של חלשים לצבא של גבורים, כך שהנס בחמישה או מאה חלשים גדול הרבה יותר. אך אפשר לומר יותר מכך, דאם היה הנס בגיבורים, אף שהוא נס מופלג שאין כמותו, מכל מקום היה איזשהו צד לתלות הדבר במידת הגבורה של אותם גיבורים. כלומר, אמנם ודאי ששום גבורה לא יכולה להגיע למימדים כאלו ובהכרח מדובר בנס, אלא שמכל מקום כיון שעכ״פ יש לאותם לוחמים איזושהי מעלה, ייתכן שתשכון בקודקוד מאן דהו המחשבה שאותה מעלת הלוחמים היא מופרזת לאין שיעור, וב...

  אם בחוקותי ואשיבה רגלי בבחוקותי (פרק כו פ״ג), אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ע״כ. ואיתא במדרש, אם בחוקותי תלכו, הדא הוא דכתיב (תהילים קיט נט), חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. ע״ש. וצריך לבאר כוונת המדרש, מ״ש אם בחוקותי לפסוק בתהילים. הנה, אמרו בקידושין (דף לט), אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא וכו׳, ותלמוד תורה כנגד כולם, אמר רב שמעיה, שאם הייתה שקולה מכרעת, כלומר, שאם מחצה זכויות ומחצה חובות ות״ת בתוך המחצה זכויות, אז היא מכרעת את הכף של הזכיות להכריע על החובות. עכ״פ מבואר בזה, שלימוד התורה הוא עניין בעל ביטוי גשמי, שאדם אוכל פירותיו בעולם הזה, אבל גם, או בעיקר, בעל משמעות רוחנית נשגבה שהקרן קיימת לו לעולם הבא. יתר על כן, לימוד התורה הוא ראש וראשון לכל אותן מצוות בעלות אופי דומה של פירות בעולם הזה וקרן לעולם הבא, כפי שאמרו שתלמוד תורה כנגד כולם, וביארו שהחשיבות היתירה של תלמוד התורה היא בהכרעה של בין זכויות וחובות שקולות. יתרון זה אינו איזשהו עניין גשמי אלא דבר רוחני מובהק. כך העיסוק בתורה הוא בין מצוות בעלות בחינה רוחנית חזקה, והוא י...