אדם וחמור תושיע ה׳
אדם וחמור תושיע ה׳
במקץ (פמ״ב פכ״ו), וישאו את שברם על חמוריהם וילכו וכו׳ ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמורו במלון וירא את כספו וכו׳. ע״כ. וכן נזכרים החמורים בעוד מקומות, (פמ״ג פי״ח) ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, (פמ״ג פכ״ד) ויתן מספוא לחמוריהם, (פמ״ד פ״ג) והאנשים שולחו המה וחמוריהם, (פמ״ד פי״ג) ויעמוס איש על חמורו, והשאלה עולה מאליה, מה לנו או לשבטים עם חמורים אלו, כך שמוצדקת הזכרתם חזור והזכר לאורך כל הפרשה, וביותר אינו מובן, שכן בהשמטת החמורים מן הפסוקים תישאר משמעות הפסוקים שווה כמעט לגמרי.
לא רק חמור מקץ אלא גם חמור וירא וחמור שמות מוזכר, לכאורה שלא לצורך, בוירא (פכ״ב) מוזכר שנשאר עם ישמעאל ולא בא עם אברהם ויצחק לעקידה, וגופא אינו מובן למה לא בא עימם לקחת העצים וכדו׳, וכן חמורו של משה בשמות (פ״ד פ״כ) וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים, נדמה על פניו לפרט שולי, וגם בזכריה (פ״ט פ״ט) הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך וכו׳ עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות, ובאמת קשרו חז״ל החמורים זה לזה, וז״ל הילקוט שמעוני, ויכיבם משה על החמור, חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו. עכ״ל. אכן החמור בע״ח מיוחד.
ישנן כמה משמעויות מיוחדות לחמור, הבהמה היחידה החייבת בפדיון בכורות, במעשה בלעם והאתון מתגלה החמור כבעל רוחניות עליונה, מלבד כושר הדיבור זכתה האתון גם בראיית מלאך ה׳ שנעלם מעיני בלעם היודע דעת עליון, ויש לציין כי החיות האחרות המוזכרות בתנ״ך, הנחש בגן עדן והלוויתן שבלע את יונה, לא מוזכר כי ראו אלוקים כי אם קיבלו הימנו מסר גרידא.
ייחודיות נוספת של החמור, גשמית, היא עצם היותו בעל תפקודים ושימושים רבים, בעיקר בתקופה הקדומה, הן לרכיבה, הן למשא והן לחרישה, וכמו כן, מידותיו נוחות יותר משל בהמות העבודה האחרות.
החמור, בניגוד לסוס המלא וממלא בגאווה את רוכבו, נתפס כבעל חי צנוע, וכן גם הרוכב עליו, ואפשר שמשו״ה נזכר רבות יחד עם השבטים, אברהם, מלך המשיח וכו׳, להורות על ענווה וצניעות, ההפך מהמלכים העריצים והגאים שמרבים לעצמם סוסים, בניגוד לצווי התורה שלא ירבה לו סוסים.
מסר נוסף העולה מהפרשה והציטוטים, כי באחריות בני האדם לשלום הבהמות ולתזונתן, כך העולה מהביטויים המיותרים לכאורה, לתת מספוא לחמורו, לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו וכדו׳:
תגובות
הוסף רשומת תגובה