המשכת אור יום הכיפורים
המשכת אור יום הכיפורים
״דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב״ - בימים הנוראים הקב״ה נמצא קרוב אלינו, או אנחנו נמצאים קרוב אליו, ולכן זהו הזמן לדורשו. על כך שואלים, אם כן, מה ניתן לעשות לאחר יום כיפור? כיצד ניתן לדרוש את ה׳ בשאר ימות השנה, כאשר, לכאורה, כבר אינו קרוב?
הרב דסלר ב״מכתב מאליהו״ (כרך א׳) יישב זאת בבארו כיצד ניתן להמשיך את אור יום הכיפורים לכל השנה.
לפיו, ההתעוררות שהתחדשה על האדם והקבלות שקיבל על עצמו ביום כיפור, אלו צריכות שלא להשכח אלא להמשיך ולהתחדש בליבו תמיד, בכל ימות השנה.
עצה לדבר, מביא הרב דסלר, לזכור את ההרגשות והתחושות שהיו ביו״כ עת התחילה אצלו ההתעוררות וקיבל הקבלות. כיון שיזכור את ההרגשה באותה שעה ויחווה אותה שוב, ממילא יתעורר ויקיים את מה שקיבל.
בגמרא במסכת ראש השנה (דף יז ע״ב) נאמר:
עיני ה׳ אלוקיך בה - עתים לטובה עתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, לסוף חזרו בהן - להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן, הכל לפי הארץ.
עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה ופסקו עליהן גשמים מרובין, לסוף חזרו בהן - לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן.
כלומר, אומרת הגמרא שבראש השנה פוסקים לישראל כמה גשמים ירדו להם. אם ח״ו רשעים גמורים, מעט גשם, ואם צדיקים גמורים, הרבה גשם. מה קורה אם ישראל שינו את ההתנהגות שלהם בינתיים, לטוב או לרע? אם לטובה, הקב״ה מכוון להוריד את הגשם המצומצם בדיוק במקום ובזמן הנדרשים, ואם לרעה, ה׳ מכוון להוריד את הגשם הרב במקום ובזמן שאינם נדרשים.
מכאן נובע, אומר הרב דסלר, עיקרון גדול. ברה״ש ויו״כ פוסקים לאדם מהם הכלים שיעמדו לרשותו. הכלים הם מסגרות של טובות ושל ייסורים (כמו מסגרות הגשם הרב והמועט שנפסקות לעמ״י). אמנם, אותן מסגרות, הן החיוביות והן השליליות, ניתנות למימוש גם באופן טוב וגם באופן רע (כפי שהן גשם רב והן גשם מועט יכולים להינתן בזמן ובמקום טובים ויכולים להינתן בזמן ובמקום רעים).
המימוש בפועל של המסגרות, מתבטא למעשה במעשים של האדם באותה שעה, גם לאחר רה״ש ויו״כ. אם משתמש במסגרות הטובות והשפע שפסקו לו ברה״ש לדברים רוחניים ובעלי תועלת, יגיע לסיפוק ולטוב, בבחינת ״ואכלת ושבעת״. אחרת, כל התענוגות הגשמיות רק יעיקו עליו, בבחינת ״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״ , ״יש לו מנה רוצה מאתיים״ ו-״משביעו רעב״.
כך גם לגבי מסגרות הייסורים שפסקו לו, שיכול כמובן לממש אותן באופן שלילי ומתסכל, כטבעם של ייסורים, אך גם יכול להשתמש באותם ייסורים להתעורר לרוחניות. אם יעשה כן, יקבל גם אותם בשמחה.
למה הדבר דומה? למי שחולץ נעליים מאנשים ועוזר להם למדוד אותן וכו׳. זו פעולה שלילית מובהקת של עבדות. בפשטות מתביישים בה. אמנם, בעל חנות נעליים, שמח עד למאוד אם חנותו מלאה בקונים ומרבה לסייע להם במדידת נעליים כל היום כולו. כך, גם את הייסורים ניתן לממש לטובה.
אם כן, כדי להרוויח מיום כיפור לכל השנה כולה, צריך לחדש את הקבלות וההתעוררות שהתחדשו בו אף לאחר הימים הנוראים. אפשר לעשות זאת על ידי זכירת החוויה שהייתה באותה שעה ושחזור שלה.
כמו כן, את המסגרות הכלליות שנקבעו בראש השנה ויום כיפור, כמה טובות וכמה ייסורים יהיו לאדם, צריך לממש לטובה, על ידי תפיסה נכונה של משמעות הטובות ותפיסה נכונה של משמעות הייסורים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה