מי ראוי ליטול, טלית שכולה תכלת ומדוע תתנשאו בקרח (פרק טז פסוק א), ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ע"כ. לקרח יש טענה על משה, וכך מובא במדרש (תנחומא סי' ב), מה כתיב למעלה מן העניין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית, קפץ קרח ואמר למשה אתה אומר ונתנו על ציצית וגו', טלית שכולה תכלת מה היא שיהא פטורה מן ציצית. א"ל משה חייבת בציצית. א"ל קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטר אותה. בית מלא ספרים מהו שתהא פטורה מן המזוזה. א"ל חייבת במזוזה. א"ל כל התורה כולה רע"ח פרשיות שיש בה כולן אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית, א"ל דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם. עכ"ד. ולכן ויקח קורח ונחלק עם משה. אך מלבד התמיהה הכללית שהציג קרח כיצד משה ואהרן יכולים לומר שהמועט מועיל יותר מן המרובה, לא ברורה הטענה המסויימת אליה קרח כיוון וכיצד היא קשורה לעניין ומנמקת את מחלוקתו. רש"י על אתר מברר, ומה ראה קרח לחלוק עם משה,נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא...

 אתם גם אתם בקרח (פרק יח פסוק כח), כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. ע"כ. היינו, שכמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם, תרימו גם אתם, הלויים, ממעשר שלכם, דהיינו תרומת מעשר, כי הוא נחלתכם. כך פרש"י במשמעות הפסוק, אך חז"ל דרשו אותו והעלו ממנו פרטים וגדרים בדיני שליחות. שנינו בגמרא בקידושין, ר"פ האיש מקדש (דף מא), שליחות מנלן, וענתה הגמרא שבגירושין הדבר נלמד משינויי הלשון והייתורים בפסוק ושלחה מביתו, ובקידושין הדבר נלמד מגירושין בהיקש הויה ליציאה, ויצאה והייתה. ממשיכה הגמרא ושואלת מניין למדנו דין שליחות בתרומה, שהרי מגירושין לא ניתן ללמוד כיון שגירושין הם עשייה של חולין בניגוד לתרומה שהיא קודש, ומביאה הגמרא את הפסוק שנאמר בפרשה לגבי תרומת מעשר, כן תרימו גם אתם תרומת ה', והרי דיו לכתוב כן תרימו אתם, ולמה אמר גם אתם, אלא המילה גם באה לרבות את השליח. ואף שהפסוק מדבר בתרומת מעשר, למדנו בגיטין מפסוק זה דינים גם לתרומה גדולה, בהיקש. ומתרומה לגירושין ג"כ אין ללמוד לפי שתרומה אפשר להפריש אף במחשבה בלבד...

  קורח וראש חודש פרשתנו, פרשת קורח, מספרת באופן פרטני אודות מחלוקתו של קורח ועדתו עם משה רבינו ע״ה, דרך ההכרעה במחלוקת לטובתו של משה והעונש הקשה של קורח וחבורת הניצים שעמו. העונש מתואר בפסוקים (פרק ט״ז מפסוק ל״ב): ״ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם.. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה..״. אכן עונש קשה. כל זאת לא קרה אלא משום שמרידתם לא במשה לבדו הייתה כי אם גם בהי״ת, וכפי שהעיד משה עצמו (שם פסוק ל׳) ״כי נאצו האנשים האלה את ה׳״. פרשני המקרא פרשו, שעיקר טענתו של קורח כנגד משה הייתה ש׳אפשר לשני מלכים בכתר אחד׳, כלומר, משה וקורח בכתר ההנהגה, וכמאמר הכתוב ״כל העדה כולם קדושים״. דברים אלו מהווים היפך דברי הקב״ה. כידוע, בכל ראש חודש מתחילה הלבנה להתמעט עד אמצע החודש, בו שבה היא למקומה, וכל סיבת מיעוט הלבנה היא מפני שבזמן בריאתה טענה כלפי הקב״ה ש׳אי אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד׳, כלומר, א״א שהיא והשמש תשמשנה בצוותא, וקיבל הקב״ה את טענתה ומיעטה. הרי שלא הסכים הקב״ה לשני מלכים שימשלו בכתר אחד, ולעומתו התייצב קורח ופער פיו לומר היפך אלוקיו, וכתגובה פערה הארץ פיה ובלעתו.. ממשיכה התורה ואומרת (שם פס...

הפלא שקרה עם און ואשתו בקרח (פרק טז פסוק א), ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ע״כ. במסכת סנהדרין, דף קט ע״ב, מספרת הגמ׳ שאון בן פלת ניצל בסופו של דבר מן המחלוקת ומן הגורל המר של המשתתפים בה בזכות אשתו, ששכנעה אותו שאין לו סיבה להכניס את ראשו למיטה החולה, וכך אמרה לו, בין אם קורח יהיה המנהיג ובין אם משה יהיה המנהיג הלא אתה בכל מקרה לא תהיה אלא תלמיד, כך שאין לך סיבה להכניס ראשך בעניין זה. המשיכה הגמ׳ ואמרה, שענה און בן פלת לאשתו, צודקת את, אך כבר נמניתי עמם ואיני יכול להשתמט, ולבסוף מילטה אותו אשתו ע״י כך שעמדה בפתח האוהל כששערה סתור, וכל מי השגיע היה מנוע מלהכנס עד שעזבו את המקום, וכך ניצל און מאש המחלוקת. דרשה הגמ׳ שעל אשה זו נאמר במשלי (פרק יד), חכמות נשים בנתה ביתה, ועוד דרשה לגבי שמו של און, פלת שנעשו לו פלאות, בן ראובן בן שראה והבין. ע״ש. ועל פניו גמ׳ זו מעלה תמיהות מכמה פנים, ראשית, מהו הפשר של השבח הגדול שחולקת הגמ׳ לאשת און עד כדי שקוראת עליה חכמת נשים בנתה ביתה, והרי בסך הכל טענתה הייתה פשוטה עד למאוד, שאון בן כך ובין כך לא יהיה מנהיג...