הטעם לאלף הזעירה
הטעם לאלף הזעירה
בויקרא (פ״א פ״א), ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו באהל מועד לאמר. ע״כ. וכתיב ויקרא באלף זעירא, וביארו רבותינו ביאורים שונים מה הדבר בא לרמז.
יש שפירשו, כי האלף באה לרמז, כי אין לימוד התורה מתקיים אלא אצל אדם שמקטין עצמו ונוהג בענווה, דהיינו אלף, בבחינת ואאלפך חוכמה, כלומר, תורה, מתקיים רק אצל זעירא, דהיינו מי שזעיר בעיני עצמו, כדרך שאמרו בילקוט, שלפיכך זכה משה רבינו לקריאה זו, ויקרא אל משה, משום שהיה עניו ובורח מן הכבוד באומרו לא איש דברים אנוכי.
בהתאם לפירוש זה, מובא בדגל מחנה אפרים, שבתקופה הראשונה של החסידות היו המתנגדים טוענים כי החסידים אינם לומדים, ואמר על כך המגיד מפולנאה, שאמנם כן, אין החסידים לומדים, כלומר לומדים הם להיות אין בעיני עצמם, וכל כמה שהם לומדים יותר הריהם נעשים יותר שפלים בעיני עצמם, וזוהי האלף זעירא, תכלית האלף, דהיינו התורה, מלשון ואאלף חוכמה, היא להיות זעירא.
ר׳ בונים מפשיסחא, כך אומרים, היה אומר על האלף זעירא, כי משה רבינו לא נתפעל כלל מכל ההשגות העליונות שהשיג, אלא נשאר שפל רוח בעיני עצמו, בדומה לאדם פשוט העומד על גג גבועה אשר לא יעלה בדעתו כלל להתגאות בכך שהוא גבוה, שכן יודע היטב כי אין מכוח עצמו, כך גם משה, אף שידע את רום מדרגתו, היה סבור כי המעלות אינן של עצמו כלל כי אם מכוח הקב״ה, ולפיכך לא נכנס מעצמו לאוהל מועד עד אשר נקרא לשם.
בנוגע לזה אמרו חז״ל (מדרש תנחומא), כל הרודף אחר השררה שררה בורחת ממנו, כל הבורח מן השררה שררה רודפת אחריו, ובהתאם לזה באמת רדף אחרי משה הכבוד, כיון שהוא עצמו היה עניו וברח מן הכבוד, כך שהשי״ת קרא רק אליו לבוא לאוהל מועד.
ויש מקום לשאול, מפני מה אותו שבורח מן הכבוד הכבוד ירדוף אחריו, לכאורה בתור שכר, והרי כיון שבורח ממנו ניתן להסיק שהכבוד ה״ה מעמסה על אותו אדם, ואין נחשב לו זכות אלא חובה.
ברם, אומר בעל השפת אמת, שהבורח מן הכבוד האמיתי הוא זה שנוטל את הכבוד הנחלק לו ומרימו אל ה׳ יתברך, שהוא הוא מלך הכבוד האמיתי, כי מתבונן הוא בדבר ומבין שבכבוד הזה אין מתכוונים אליו כי אם למעלותיו שנתן לו ה׳ יתברך, וממילא אין הכבוד מגיע לו כי אם לה׳, ולפיכך הכבוד רודף אחריו, כלומר, משום שאם יש בכוחו להעלות את הכבוד ולהחזירו אל שורשו, משתוקק איפוא הכבוד שימשיך לתקנו גם להבא (וא״כ כנראה הגדר בדבר הוא מצווה גוררת מצווה, ולא סתם שכר בעלמא של כבוד תמורת ענווה).
עוד ביאור לאלף זעירא, אמרו בשם מהר״ן מצ׳רנוביל, דויקרא אל משה באלף זעירא מורה כי תמיד מצטמצם ה׳ יתברך וקורא אל האדם מתוך פנימיותו, וקריאה זו מכוונת באורח סתמי לכל אדם, ורק אם האדם קולט את הקריאה הזאת הריהי הופכת להיות לבחינת וידבר ה׳ אליו מאוהל מועד, ר״ל, השפעה תמידית קבועה של הקדושה האלוקית:
תגובות
הוסף רשומת תגובה