שרה שמע בקולה בוירא (פרק כא פסוק יב), ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ע"כ. וצריכים אנו לבאר העניין מכמה פנים. ראשית, מה הצדדים בדבר, מה סובר אברהם ומה סוברת שרה, ושנית, מה משמעות אמירת ה' אל אברהם שמע בקולה ומה פשר סיומת הדברים כי ביצחק יקרא לך זרע. שמע בקולה, אומר רש"י, למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. עכ"ל. כלומר, שמע בקולה היינו בקול הנבואה של של שרה כי מבין אברהם ושרה, ע"פ רש"י, אין לאברהם נבואה או שלנבואתו אין אחיזה כאשר שרה מתנבאת. מוסיף הרש"ר הירש ומדייק אף את השימוש במילה קול דשמע בקולה לעומת שמע בדברה וכיו"ב, כי לשמוע בקול הזולת ולא רק בדברו מכיל בתוכו גם אמירה לסמוך על השיפוט שלה. לא רק התבטלות סמכותית מפני שעליו להקשיב לה אלא מהותית מפני שכדאי להקשיב לה, שהרי בדרך כלל נשים מעמיקות לחדור במבטן אל דרכי האופי, כלשון הרש"ר הירש. בכל מקרה, אברהם מצד עצמו אחז כי לא ראוי להרחיק את ישמעאל ולנשלו חרף מעשיו, שאינו הגון, חוטא בעבודה זרה או גילוי עריות, והדבר על פניו מ...

חלב ובן הבקר בוירא (פרק יח פסוק ח), ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ע"כ. ופרש"י, ובן הבקר אשר עשה, אשר תקן, קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמייהו. עכ"ל. וביאר בשפתי חכמים, שהיה קשה לרש"י מדוע נתן לפניהם החמאה והחלב לפני בן הבקר, והרי רק בן הבקר נזכר קודם והחמאה והחלב שהם הנוספים צריכים לבוא אחר כך. לכן פירש שמה שהיה מתוקן לפניו קודם הביא למלאכים קודם, וחמאה וחלב היו מתוקנים מיד, לפני בן הבקר. עכ"פ, אם החמאה והחלב ניתנו קודם לבן הבקר, הדבר עולה יפה מבחינת כשרות עם האמור במסכת חולין (דף קה ע"א), אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר. ע"ש. לאחר החמאה והחלב מותר היה לאכול בן בקר, אבל לא להפך. אכן, מדרש ידוע (פסיקתא כה), כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן תורה התחילו מלאכי השרת משליכים פירקם לפני הקדוש ברוך הוא מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו', אומר להם הקדוש ברוך הוא אתם הם שמקיימים את התורה תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם, יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר וחלב איפשר לו לאכול חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר,...

חלב ובן הבקר בוירא (פרק יח פסוק ח), ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ע"כ. הרי נאמר כי אברהם אבינו לקח חלב ובשר ונתן לפני המלאכים שאכלום. וקשה, כיצד נאכלים כאן בכפיפה אחת, באירוח באוהלו של אברהם אבינו, בשר וחלב יחדיו. ואם תאמר שהרי כבר דרשו חז"ל כי המלאכים רק עשו עצמם כאוכלים אך לא היו אוכלים באמת, עדיין קשה, כיצד אברהם מצידו הגיש לפני אורחיו בשר וחלב אם לא ידע שמלאכים הם ואינם אוכלים. ועוד קשה, שלשון רש"י היא, ויאכלו, נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג. עכ"ד. ולא ייתכן שהמנהג בבית אברהם הוא לאכול בשר וחלב יחדיו. ושני מהלכים עיקריים נאמרו במדרשים ובמפרשים בביאור העניין. החזקוני מביא שאפשר שהמעשה עם המלאכים היה כהוגן, שאברהם מצידו והמלאכים מצידם הקדימו החלב לבשר, שנאמר בפסוק קודם ויקח חמאה וחלב ולאחר מכן ובן הבקר, ודבר זה מותר. וכך כתב בבכור שור, חמאה וחלב ואחר כך בן הבקר, שלא לאכול החלב אחר הבשר כי שומר מצוות היה אברהם אבינו. ובדעת זקנים הביא מדרש שאומר שקיים אברהם ע"ה אפילו עירובי תבשילין, דהיינו תבשילין מעורבי...

  תספה לצדיק ולא תישא למקום בוירא (פרק יח מפסוק כג), ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ע״כ. ופשט הפסוקים צריך ביאור. ראשית, יש להבין את טענת אברהם עצמה, ושנית צריך להבין את עניין כפל הדברים שבטענתו, שבתחילה אמר האף תספה צדיק עם רשע, המשיך האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים וסיים חלילה לך להמית צדיק עם רשע וכו׳ השופט כל הארץ לא יעשה משפט. הדברים על פניו נראים לא ברורים וכפולים. הפסוקים מתבארים ע״פ דרכו של רש״י (שם) כך. אברהם טען ודיבר בשתי רמות. ברמה אחת אמר, שאם ישנם בסדום חמישים צדיקים, עשרה לכל כרך, יבואו אלה ויצילו את המקום, היינו כל הכרך, הן הצדיקים והן הרשעים. ועניין העשרה מבואר ברש״י לקמן (פסוק לב) אהא שלא שאל אברהם על פחות מי׳, דהשמונה שהיו במבול, ותשעה בצירוף ה׳, לא הספיקו להציל את הדור. וממשיך אברהם ואומר, ברמה השנייה, שגם אם אין חמישים צדיקים שיגנו, עכ״פ חלילה לך, כלומר חולין לך, ב...

  תשובת ה׳ לשטן בוירא (פרק כב פסוק א), ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. ע״כ. והביא רש״י, יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו, אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב. עכ״ד. והקשה הכלי חמדה, מה תירוץ השיב ה׳ לטענת השטן, והא סוף סוף אברהם אבינו ע״ה לא הקריב קרבן להי״ת, ומעשה זה בפני עצמו היה לכאורה שלא כראוי, ומיהו, כפי שיתבאר, ה׳ באמת השיב תשובה ניצחת לשטן.   הנה בפרשת לך לך (פרק יד פסוק יח) איתא, ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו׳ ויברכהו ויאמר ברוך אברם וכו׳ קונה שמים וארץ, ורש״י כתב, לחם ויין, ומדרש אגדה רמז לו על המנחות והנסכים שיקריבו בניו שם, והדבר טעון ביאור. קי״ל דב״נ מקריבין קרבנות, אך רק עולות ולא שלמים, אותם מקריבים רק ישראל, וכך פסק הרמב״ם (פ״י מהלכות מלכים ה״י), וטעם הדבר, כפי שכתבו המפרשים, דבני נח אינם שייכים אלא בקרבנות שהן כולן כליל, שעולים לגבוה לבד, אבל שלמים שיש בהם אכילת כהנים ובעלים ואכילתן הוא עבודה, דאמרינן מ...

  אלוני ממרא אברהם אבינו, מספרים חז״ל, נטל עצה מענר, אשכול וממרא על המילה, האם רצוי למול את עצמו או לא. ענר ואשכול ייעצו לאברהם שלא למול, לעומת ממרא שייעץ לו למול, כפי שציווה ה׳. אברהם לבסוף, כידוע, קיים את מצוות המילה. צריך להבין מדוע עשה כן אחרי שבא בעצה עם חבריו, והרי טובים השניים מן האחד ויחיד ורבים הלכה כרבים, ועצת הרוב הייתה להשתמט מהמצווה. אם כן, לא מובן מפני מה לא הקשיב אברהם לדעת הרוב. בכלל יש להבין מדוע אברהם צריך ליטול עצות. בנסיון של אור כשדים, אברהם לא נטל עצה. בנסיון הקשה מכל, עקידת יצחק, אברהם מיד נענה ללא שום התייעצות. בנסיון לך לך מארצך, לא נטל עצה. נראה כי אברהם אכן לא צריך לעצות כדי לשמוע בקול ה׳. את מה שה׳ מצווה אברהם מקיים, גם אם לא שמע אף אחד מחבריו שתומך בכך. יתר על כן, רואים לגבי מילה שגם אם רוב היועצים מתנגדים, אברהם לא חש להם. מן הסתם הוא הדין גם אם ההתנגדות היא בפה אחד. לכן אברהם לא נטל עצות ברוב נסיונותיו, ולעצת הרוב במילה לא שאה. עדיין לא ברור מדוע נטל אברהם מלכתחילה עצה מענר, אשכול וממרא. מדוע נטילת העצה הייתה דווקא לגבי המילה, ומה העניין בנטילת עצה אם...

  חסד ורחמים בוירא (פרק יח ב), וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו וירוץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה. ע״כ. ולמדו בגמרא בשבת (דף קכז ע״א), ממעשה אברהם שביקש מה׳ אל נא תעבור מעל עבדך, שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה. ע״ש. לכאורה הדבר תמוה, כיצד יש דבר שדוחה הקבלת פני השכינה. לא מסתבר שיהיה דבר יותר חשוב מאשר התייחסות לקב״ה עצמו, ואם כן בעזיבתו ישנו חילול ה׳ שלא ברור כיצד מותר לעשותו. אכן, כ״ז אם מדובר במהויות שונות, מהות של ההתקשרות עם הקב״ה ומהות אחרת בהכנסת אורחים, שאז לא ברור מדוע האחרונה גוברת על הראשונה. ברם, כפי שיתברר, הכנסת אורחים, במובן מסויים, מכילה גם קבלת פני השכינה, ולכן גדולה ממנה. כידוע, אברהם היה בעל חסד גדול. נראה כי מעלת החסד, באותו מובן כפי שהשיג אותה אברהם, הינה ייחודית. בעל החובות הלבבות אומר, כי יש מי שמרחם על הזולת ואין זה אלא משום שהוא מרחם על עצמו ורוצה להטיב לעצמו. אדם זה שרוי בצער כאשר רואה את החבר ברעתו, ולכן רוצה להטיב עימו כדי שלו עצמו יהיה טוב מכך, שיפסיק לראות בצרת האחר המעציבה אותו. מדובר כמובן במידה נאה וראויה שקשה לקנותה. אם כן, אין ...