יסורין שמתרפאין אינן מכפרין
יסורין שמתרפאין אינן מכפרין
במצורע (פרק יד פסוק ב), זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו. ע״כ.
יש לתמוה, מפני מה צריך המצורע להביא קורבן, והלא יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם, וא״כ המצורע שנענש בייסורין של צרעת, לכאורה כבר נתכפר עוונו בכך.
ברם, דבר זה שייסורין ממרקין על עוונותיו של אדם, למדו חז״ל בקל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות, הרי יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה, והנה עבד אינו יוצא לחירות אלא אם קטע לו האדון ראשי איברים שאינם חוזרים, וא״כ ניתן ללמוד מעבד רק על יסורים שאין להם עוד רפואה שהם מכפרים, אבל המצורע שנתרפא מצרעתו אין יסוריו מכפרין ולכן צריך קרבן.
זהו שאומר הכתוב זאת תהיה תורת המצורע, שעליו להתכפר על ידי קרבן, ואם תשאל מדוע לא יכפרו עליו יסורין, הרי התשובה היא ביום טהרתו, הנה הלא נתרפא סוף סוף מצרעתו, ויסורים שיש להם רפואה אי אפשר ללמוד משן ועין שהם מכפרים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה