אנכי אחטנה מידי תבקשנה בויצא (פרק לא פסוק לט), טריפה לא הבאתי אליך אנוכי אחטנה מידי תבקשנה גנובתי יום וגנובתי לילה. ע"כ. הרי טוען יעקב בהרחבה כי בכל צד ופנייה היה ישר עם לבן ברעיית צאנו ולא ניסה לחסרו במאום. לא הביא יעקב ללבן טריפות או טען טענות גניבה ביום או בלילה, כי אם הכל חיסר מעצמו. ושאלו המפרשים מה פשר כפילות הלשון, אנוכי אחטנה מידי תבקשנה, שני לשונות שכוונתן אחת, להשיט את חסרון הצאן על יעקב. בספר פנים יפות של בעל ההפלאה ציין למה שאמרו חז"ל בפ"ק דבב"ק (דף יא ע"א) שמין לשואל, דהיינו שמחזיר לבעלים את השברים ומשלם את החסרון, והיינו דקאמר טריפה לא הבאתי אליך שהייתי פטור מן הדין, ואף אם הייתי חייב לא הייתי צריך לשלם אלא את החסרון, כלומר ההפרש בין הטריפה לבין הבהמה החיה, והיינו לשון אחטנה כפירש"י לשון חסרון, אבל אתה מידי תבקשנה לשלם לך הכל. דקדוק נוסף מדקדק בעל הפנים יפות, דהווה לי למימר בלשון עבר, מידי בקשתיו, ופירש כי באמת לא היה טריפות הזאב כלל, כדאשכחן בתענית (דף כה ע"א) בנס שנעשה לר' חנינא בן דוסא שהביאו העיזים דובים בקרניהן, אלא שיעקב אמר שז...

חפצא של ערבית בויצא (פרק כח פסוק יא), ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ע"כ. ורבותינו פירשו, מביא רש"י, לשון תפילה כמו ואל תפגע בי (ירמיה פרק ז פסוק טז), ולמדנו שתקן תפילת ערבית. עכ"ד. ונחלקו התנאים, כמובא במסכת ברכות (דף כז ע"ב) על דברי המשנה תפילת ערבית אין לה קבע, מאי אין לה קבע, אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא ליתני תפילת הערב כל הלילה, אלא מאי אין לה קבע וכמאן דאמר תפילת ערבית רשות, דאמר רבי יהודה אמר שמואל תפילת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. ע"כ. ושאלו התוס' (דף כו ע"א ד"ה טעה), מדוע אם טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתיים, וכן מדוע אם טעה ולא אמר בתפילת ערבית יעלה ויבוא צריך לחזור אלמלא הטעם שאין מקדשים את החודש בלילה, והרי תיפוק ליה שתפילת ערבית רשות. ענו התוס' וביארו דין יסודי בתפילת ערבית, שמה שאומרים שתפילת ערבית היא רשות, היינו לגבי מצווה אחרת והיא עוברת שאז אומרים תידחה תפילת ערבית מפניה אבל לחינם אין לו לבטלה. עכ"ד. הפני יהושע (דף כו ע"ב) מבאר את טעמי הצ...

אם יהיה אלוקים בויצא (פרק כח מפסוק כ), וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה וכו' והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ע"כ. היינו, מפרש רש"י, שיעקב אמר שאם ישמור לו ה' הבטחות הללו שהבטיח להיות עימו, כמו שאמר והנה אנכי עמך וכו', אז אם יעשו לו את אלה אף הוא יעשה את זאת, והאבן הזו וכו' יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן עשר אעשרנו. ושאלו המפרשים, הרי דבר תימה הוא. כיצד היה אומר יעקב לשון אם, כביכול מסופק אם יתקיים מה שנדר לו הקדוש ברוך הוא. ועוד קשה, שהרי כלל ידוע הוא שטוב מזה שאינו נודר כל עיקר (נדרים דף כב), ואם כן מדוע יעקב נדר. זאת ועוד, כיצד יעקב קושר קשר בין המעשים הטובים שיעשה יחד ובכריכה אחת עם פרסים כגון לחם לאכול ובגד ללבוש, והרי דברי המשנה באבות (פרק א משנה ג) ידועים לכל בר בי רב, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס. יעקב ניסח את דבריו בלשון תנאי לא משום שהיה לבו נוקפו בהבטחה שהבטיחו ה', אומר הרד"ק, כי ידע שה' יקיים לו הבטחתו. אלא לא הי...

וילן שם כי בא השמש בויצא (פרק כח פי״א), ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ע״כ. ודרשו חז״ל, וילן שם כי בא השמש, ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילון שם, ובאותה הדרך מורה לשון ויפגע במקום, שיעקב הגיע ללא ידיעתו למקום קדוש, וכל הסיבה שלן שם היא משום שהשמש באה, וכן בהמשך, אכן יש אלוקים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי, ויש להקשות, מה עניין הפתאומיות והמקרה, והא גם אם יעקב היה מצווה להגיע לאותו מקום ולהשאר ללון שם הייתה לכאורה מושגת המטרה, וצ״ת. המבואר בזה, שהרבה פעמים מנהגו של הקב״ה להתחיל ניסים בדרך טבעית, כך שהמאמין יתלה בנס והעקשן יתלה בטבע, ואח״כ פועל הי״ת נס בדרך גלויה, והמאמין מורה באצבע על הנס והעקשן נענש שליבו כבד גם בזה, בבחינת ויכבד ה׳ את ליבו, ודוגמא לדבר, מה שאמרו חז״ל שנענש חזקיהו על שלא אמר שירה על הצלת ירושלים מידי סנחריב, והדבר תמוה כיצד המלך הצדיק לא אמר שירה על הנס הגלוי, והתשובה לזה, שאכן ניצלה ירושלים מסנחריב פעמיים, הראשונה בדרך טבעית בכך שפרצה מלחמה בין אשור לעיר לבנת ולמלך תרהקה, והשניה בנס גלוי ע״י מלאך שהיכה במחנה אשור, ולא...

  המבזבז אל יבזבז יותר מחומש בויצא (פרק כח פסוק כב), והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ע״כ. חז״ל הסמיכו על פסוק זה את מה שתיקנו באושא, שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש (כתובות דף נ ע״א), וצריך לדעת מה גדר הדין מעיקר דין התורה טרם התקנה באושא, ונאמרו בזה כמה דרכים. החת״ס (שו״ת יו״ד סי׳ רכ״ט) כתב, דמה״ת חייב לבזבז כל ממונו וכל שיש לו פרנסת יומו חייב ליתן לעני כל שאר ממונו, וחכמים פטרו מלבזבז יותר מחומש, ולפי״ז אין התקנה באושא אלא בכלל מה שאמרו שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה״ת בשב ואל תעשה, ומיהו הדבר רחוק, כי לא מסתבר שמה״ת יהא חייב אדם ליתן כל אשר לו לעני והוא עצמו יעני, ובבבא קמא (דף ט ע״ב) תמהו אי איתרמי ליה תלתא מצותא, ליתיב לכוליה ביתא, ונוסף על כך, לא מסתבר שחכמים עוקרים דבר מן התורה אלא כאשר רוצים לעשות סייג לה ולהפריש את האדם מן העבירה, אבל לא באופן כי האי. הנצי״ב במרומי שדה (ב״ק דף ט ע״ב) כתב, דיסוד תקנה זו שלא יבזבז יותר מחומש, טעמה הוא כבוד הבריות שלא יעני, כמו הא דכבוד הבריות דוחה ל״ת מה״ת בשוא״ת, כך שמעיקר הדין, כמו לדעת החת״ס, היה חייב לבז...

  אם יהיה עמדי והיה ה׳ לי בויצא (פרק כח מפסוק כ), וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה׳ לי לאלוקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ע״כ. המהרי״ל דיסקין קיבץ וכתב כמה תמיהות רבות, טבעיות, העולות בעקבות דבריו של יעקב. ראשית, מהו שיעקב התנה את עבודת ה׳, והיה ה׳ לי לאלוקים, בכך שיהיה אלוקים עימו, ואם כוונתו שיעבוד את ה׳ על מנת לקבל פרס, ברור שהדבר תמוה כאשר מדובר באחד מהאבות הקדושים. שנית ושלישית, לא ברורה הכוונה בעניין האבן ששם מצבה שתהיה בית אלוקים, וכן לא ברור מדוע בחר דווקא יעקב לציין בסוף דבריו שיקיים מצוות מעשר, ומדוע אמר שתי פעמים מעשר. לתרץ כל זה, כתב המהרי״ל דיסקין, דעיקר כוונת יעקב הייתה שה׳ יחזירנו לארץ הקודש, דהיושב בחו״ל דומה למי שאין לו אלוה וכל הדר בחו״ל כאילו עובד ע״ז (כתובות דף קי), וגם הייתה כוונתו שכשיחזור לארץ ישראל ישמור שם כל התורה, כמבואר ברמב״ן שהאבות שמרו את התורה בעיקר רק בארץ ישראל, וזו הכוונה ושבתי בשלום אל בית אבי, היינו לא״י, וה...

  וילן שם כי בא השמש בויצא (פרק כח פי״א), ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ע״כ. ודרשו חז״ל, וילן שם כי בא השמש, ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילון שם, ובאותה הדרך מורה לשון ויפגע במקום, שיעקב הגיע ללא ידיעתו למקום קדוש, וכל הסיבה שלן שם היא משום שהשמש באה, וכן בהמשך, אכן יש אלוקים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי, ויש להקשות, מה עניין הפתאומיות והמקרה, והא גם אם יעקב היה מצווה להגיע לאותו מקום ולהשאר ללון שם הייתה לכאורה מושגת המטרה, וצ״ת. המבואר בזה, שהרבה פעמים מנהגו של הקב״ה להתחיל ניסים בדרך טבעית, כך שהמאמין יתלה בנס והעקשן יתלה בטבע, ואח״כ פועל הי״ת נס בדרך גלויה, והמאמין מורה באצבע על הנס והעקשן נענש שליבו כבד גם בזה, בבחינת ויכבד ה׳ את ליבו, ודוגמא לדבר, מה שאמרו חז״ל שנענש חזקיהו על שלא אמר שירה על הצלת ירושלים מידי סנחריב, והדבר תמוה כיצד המלך הצדיק לא אמר שירה על הנס הגלוי, והתשובה לזה, שאכן ניצלה ירושלים מסנחריב פעמיים, הראשונה בדרך טבעית בכך שפרצה מלחמה בין אשור לעיר לבנת ולמלך תרהקה, והשניה בנס גלוי ע״י מלאך שהיכה במחנה אשו...