התפיסה לא בשמים בניצבים (פרק ל פסוק יב), לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ע"כ. ידועה ומפורסמת סוגיית תנורו של עכנאי (ב"מ דף נט) וכך הילוכה, חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי. מאי עכנאי, אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו. תנא, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו, חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם, לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על ר...

בחיוב התשובה בניצבים (פרק ל פסוק א), והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה׳ אלוקיך שמה ושבת וכו׳ (פסוק יא) כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכו׳. ע״כ. הרי עניין התשובה ומצוותה נזכרים בכתוב. ויש לדון במהות החיוב של התשובה. התשובה, הרי היא תיקון החטא, הדבר השלילי והמכוער. ניתן לומר, אם כן, שהחיוב לעשות תשובה נובע מהחיוב לתקן את הנזק שיצר החטא. החטא מהותו לפעול לכיוון השלילי, ואותה תוצאה שלילית מחייבת את האדם לחזור ולפעול לכיוון החיובי בתשובה. מאידך גיסא, אפשר שלאחר שעשה האדם חטא ונזק רוחני, שוב אין לו חיוב לעשות מעשה חיובי שמתייחס ישירות לכך. הדבר השלילי שנעשה כבר נעשה, בבחינת מעוות לא יוכל לתקון. התשובה היא חיוב נוסף, נפרד ומנותק לבצע פעולות שמרחיקות את האדם מהמקומות הרעים אליהם הגיע. במילים אחרות, מצד אחד ייתכן שהתשובה היא חיוב שקשור במציאות ובחפצא של העבירה שנגרמו בעבר והם הם המחייבים ומחוייבים בתיקון. כל קלקול רוחני שנגרם מאיזה פגם מעבירה או אי קיום מצווה מתוך תרי״ג מצוות, הוא בפני עצמו מח...

לא בשמים היא בניצבים (פרק ל פסוק יב), לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ע"כ. ומפרשים המפרשים את דברי התורה באחד משני פנים. באופן אחד, לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו, שאם הייתה התורה בשמים יכול היית לטעון שאין שום דרך להנגיש את התורה ועי"כ להיפטר מחובת שמירתה. כעת, שאין התורה בשמים ואין אתה יכול לטעון כן, מחוייב אתה בשמירת התורה. כך באופן אחד. באופן נוסף, לא בשמים היא, שאם הייתה התורה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה גם אם לא היית מצליח למצוא דרך לעשות כן. רש"י נקט כדרך השנייה, לא בשמים היא, שאילו הייתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה. עכ"ד. אם תאמר, מדוע באמת צריך אתה לעלות אחריה אפילו אם היא רחוקה עד למאוד, נראה שרש"י והמפרשים כמותו אוחזים כי לא ייתכן, גם לא כהו"א, שהתורה תהא מופקעת מבני האדם. גם אם בשמים היא או מעבר לים היא, עכ"פ ניתן להשיגה בשמים או מעבר לים אפילו אם הדרך להגיע לשם קשה וכמעט בלתי אפשרית. לכן יש צוהר לתבוע את האדם על זה. כך ניתן להבין בפשטות, אך מכל מקום אפשר לדון בזה ואכמ"ל. אכן ישנם ש...

  ושבת ושובה עד ה׳ אלוקיך בנצבים (פרק ל פסוק ב), ושבת עד ה׳ אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצווך היום. ע״כ. הנה, נחלקו בגמרא ביומא (דף פו ע״א) רבי לוי ורבי יוחנן, רבי לוי אמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר בהושע (פרק יד) שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך, ור׳ יוחנן אמר, ביחיד עד ולא עד בכלל, ובציבור עד ועד בכלל. ושאל המהרש״א, מדוע הוזקקו לפסוק בהושע לחלוק בו ולא נחלקו כבר בפסוק שנאמר בתורה, ושבת עד ה׳ אלוקיך. הרי גם בו יכלו לחלוק, באותה מידה, האם התשובה שמגעת עד כסא הכבוד היא עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל. וביאר המהרש״א, שאכן הפסוק בפרשת ניצבים והפסוק בהושע שניהם מדברים על אותה שיבה עד כסא הכבוד, אלא שבכל זאת ישנו חילוק גדול ביניהם. הפסוק בפרשת ניצבים מתאר את מה שישראל עושים, או חושבים שהם עושים, מצידם. אומרת התורה ושבת עד ה׳ אלוקיך, דהיינו שאתה תשוב בתשובה במחשבה שהיא תגיע עד כסא הכבוד, ועד בכלל, אבל אין שום הכרח שבפועל, מצד ה׳, היא באמת תגיע לשם. אין ההכרח מגיע אלא מהפסוק בהושע, שם ה׳ קורא לישראל שובה עד ה׳ אלוקיך. קריאה והבטחה של הקב״ה, בניגוד למחשבה של ישראל, היא ודאי אמיתית, ולכ...

  תשובה ועונש בנצבים (פרק ל פסוקים א עד יא), והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך וכו' כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכו'. ע"כ. כבר הפליגו חז"ל במעלת התשובה, עד כדי שאמרו במסכת יומא (דף פו ע"ב) דבתשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכויות, והרמב"ם מהלכות תשובה (פ"ז הלכה ד) כתב, ואל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהם כובשים את יצרם יותר מהם. עכ"ד. אם כן, צריך להבין מדוע לא מועילה התשובה גם להפטר ממלקות ומיתת בי"ד כמבואר במכות דף יג (ע"ב), דבשלמא בעונשי ממון, בהם עיקר התשל...

  משם יקבצך ומשם יקחך בנצבים (פרק ל פסוק ד), אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלוקיך ומשם יקחך. ע״כ. ולשון הפסוק צריכה ביאור. ראשית, לשם מה כתב את מילת משם. הרי די היה לו לומר אם יהיה נידחך בקצה השמים יקבצך ה׳ אלוקיך, ללא המילה משם. שנית, לשם מה חזר ואמר ומשם יקחך אחרי שכבר כתב קודם לכן משם יקבצך. מה עניין הקיחה לאחר הקיבוץ, וכן מה עניין מילת שם שנזכרה שוב. הנה, אמרו חז״ל במגילה (דף טז ע״א), כי נפול תיפול לפניו, דרש רבי יהודה בר אילעאי, שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים. ובמסכת ברכות (דף ד ע״ב), אמר רבי יוחנן, מפני מה לא נאמר נון באשרי, מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, כלומר שמתחיל באות נון פסוק של פורענות, דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי, נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל, דהיינו שלא תוסיף אינו הולך על קום אלא על לנפול, שלא תוסיף לנפול, ותקום.   הרי שתקומתם של ישראל באה לאחר נפילה, כמו שאמרו במערבא, שבתולת ישראל תיפול, ולאחר מכן לא תוסיף ליפול אלא תקום. ...