סדר מסירת עשרת הדברות
סדר מסירת עשרת הדברות
בואתחנן (פרק ד פסוק יב), קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. ע״כ.
סדר אמירת ומסירת עשרת הדברות לעם ישראל, ע״פ הרמב״ם במורה נבוכים, נעשה כך.
הנה עשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד נוכח, ולא בלשון רבים, כי נאמרו ישירות למשה, כל שהדיבור היה למשה לבדו, והעם שמע רק קולות ולא חיתוך דיבור, ומשה היה יורד לעם ומוסר להם את הדברים.
הדברים מפורשים בפרשת ואתחנן, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ולא נאמר שם דברים אתם שומעים, אלא רק קול דברים, דהיינו העם שמע רק את הקולות המבעיתים והמחרידים וראה את המראות הנוראים, ולא הגיעו למדרגת נבואה להבין את פשר הדברים, אלא משה לבדו היה שומע ומבין ויורד ואומר לעם את עשרת הדברות אשר שמע, כלשון הכתוב אנכי עומד בין ה׳ וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה׳.
כמו כן, במכילתא נאמר על הפסוק משה ידבר והאלוקים יעננו בקול, שהיה חוזר להם על כל דיבור ודיבור כפי ששמעו, וכן כוונת התורה בפסוק בעבור ישמע העם בדברי עמך.
אולם, מה שאמרו חז״ל בכמה מקומות כי שתי הדברות הראשונות, אנוכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמעום, אין הכוונה כי שמעו את חיתוך המילים שנאמרו מפי הגבורה, אלא שתי הדברות הראשונות, אנוכי ה׳ אלוקיך ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, שמשמעם אמונה במציאות ה׳, אמונה בייחוד ה׳ ושלילת עבודה זרה, הם דברים שהשכל מחייבם ואין צורך לשומעם במפורש כדי להפנימם ולהאמין בהם, ודי היה לעם בשמיעת הקולות וראיית המראות כדי לדעת שה׳ הוא המתגלה אליהם ובו הם מאמינים.
הרי אין הבדל בין ידיעת הדברים על ידי הוכחה בגילוי מוחשי או נבואי, לבין ידיעתם על ידי הבנה שכלית, כי היודע על ידי נבואה אינו שונה מהיודע בחוכמתו, וכך שני הדברות הראשונות העוסקות באמונה במציאות ה׳ ובייחודו לא ע״י נבואה האמינו בהם, אלא ע״י הכרה שכלית, ומשה לא היה צריך לבוא ולומר דברות אלו לעם.
היוצא מהכתובים ומדברי חז״ל, שהעם שמע את קול ה׳ רק פעם אחת, ומזה הגיעו להכרה ואמונה בה׳ ובייחודו, ומשה שמע את הקול, ובדרגתו הנבואית קבל את הדברים והבינם בצורתם המילולית ואח״כ ירד אל העם ואמר להם אנוכי ולא יהיה לך בהגיה לשונית הנשמעת באזני האנשים, ועל זה אמרו חז״ל את הפסוק אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי.
לאחר שמיעת הקול הגדול, לא שמעו יותר את קול האלוקים, שנאמר קול גדול ולא יסף, ומרוב פחד פנו למשה ובקשו דבר עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו האלוקים, ואז נגש משה לבד אל האלוקים ושמע את כל עשרת הדברים וירד ואמר אותם לעם.
כל אותו זמן העם ראה אורות, אש ועשן, ושמע רק את קול השופר, כאמור וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, ולא את קול האלוקים אשר שמעו, כאמור, פעם אחת בלבד והוא הקול אשר עליו אמרו חז״ל שפרחה נשמתם בשומעם אותו, וממנו הגיעו לאמונה והשיגו בהבנתם את שתי הדברות הראשונות.
ודע, כי אונקלוס הגר תרגם את התורה על פי מה שקיבל מפי רבי אליעזר ורבי יהושע, שבכל מקום שנאמר שנאמר חז״ל סתם הכוונה אליהם, והוא מתרגם את המילה דבור, בכל מקום שנאמר בתורה כלפי ה׳, כגון וידבר ה׳ אל משה לאמור, מתרגם אונקלוס ומלל ה׳, וכן מתרגם את הפסוק וידבר ה׳ את כל הדברים האלה ומלל ה׳ ית כל פתגמיא, ואילו את דברי העם אל משה שאמרו ואל ידבר עמנו אלוקים מתרגם ואל יתמלל עמנא מן קדם ה׳, הרי שכוונתו כפי שפירשנו שהעם לא קבל את דברי ה׳ ישירות אפילו בדברות הראשונות אלא ע״י משה.
אולם, ברור כי תיאור מעמד הר סיני כפי המתואר בכתוב הוא אחד מסתרי התורה, שאין אנו משיגים אותו לאמיתו, כי הוא מחלקי התורה שאינם מהחלק המעשי של קיום המצוות, שהרי לא היה מעולם כמוהו ולא יחזור לעולם, ולכן אין לעסוק בו יותר ממה שפירשו חז״ל:
תגובות
הוסף רשומת תגובה