ט׳ באב ודיניו
ט׳ באב ודיניו
לאחר חורבן בית המקדש הראשון, תקנו הנביאים לצום ארבעה צומות, והחמור שבהם צום תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש, צומות אלו נתקנו כדוגמת צום יום הכיפורים, שמשך הצום יממה שלימה, ואסורים בו בחמישה דברים, ולאחר שנבנה בית המקדש השני, בטלו הצומות והפכו לימי ששון ושמחה, וכשנחרב בית המקדש השני, חזרו ארבעת הצומות לקדמותם.
לאחר שנסתיימה תקופת הגזירות הקשות, והגיעו ימים שבהם מצד אחד בית המקדש עדיין עמד בחורבנו ומצד שני לא היו עלינו גזירות קשות, אמרו חכמים שדין שלושה מהצומות, עשרה בטבת, י״ז בתמוז וצום גדליה, תלוי ברצונם של ישראל, רצו מתענין, רצו אין מתענין.
אבל בתשעה באב, שנכפלו בו הצרות ושני בתי המקדש שעמדו לישראל חרבו בו, חייבים לצום בכל מצב, ואף בימי שלווה, אין דינו תלוי ברצונם של ישראל, אלא כל זמן שבית המקדש חרב, חייבים לצום בו כפי תקנת הנביאים.
וזה יסוד ההבדל בין צום תשעה באב לצומות הקלים, בתשעה באב חייבים לצום על פי תקנת הנביאים, לפיכך כל דיני הצום חלים בו במלואם, ואילו בצומות הקלים אנחנו חייבים מפני שכך נהגו וקבלו ישראל לצום בהם עד שיבנה בית המקדש, ומתחילת הקבלה לצום בהם, לא נהגו להחמיר בהם ככל חומרת צום תשעה באב.
שלושה הבדלים הלכתיים ישנם בין צום תשעה באב לצומות הקלים, צום תשעה באב נמשך יממה שלימה, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים, ואילו הצומות הקלים נמשכים יום בלבד, מעמוד השחר ועד צאת הכוכבים, בצום תשעה באב אסורים בכל חמשת העינויים, שהם אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, ואילו בצומות הקלים אסורים רק באכילה ושתייה, מצום תשעה באב רק חולים פטורים, ואילו מהצומות הקלים גם מעוברות ומיניקות פטורות.
ככלל, צום תשעה באב שווה לצום יום הכיפורים, שכל מה שתקנו חכמים בתשעה באב, תקנו כעין מה שנצטווינו בתורה ביום הכיפורים, ובכלל זה החובה להתענות בחמשת העינויים, ומכל מקום, כיוון שצום תשעה באב מדברי חכמים, דיניו קלים יותר בשני עניינים עיקריים, בתשעה באב לא חייבו חכמים את החולים לצום, ואילו בצום יום הכיפורים גם חולים חייבים, ורק מי שהצום עלול לסכן את נפשו פטור מהצום, בכל מקום של ספק, בצום יום הכיפורים יש להחמיר ובצום תשעה באב אפשר להקל, שכך הכלל, שבכל ספק בדברי תורה יש להחמיר, ואילו בספק בדברי חכמים הלכה כדעת המקילים.
אולם מצד אחר ישנה חומרה בצום תשעה באב על פני יום הכיפורים, שבצום תשעה באב יש גם חיוב אבלות, ולכן יושבים על הארץ, ואין אומרים שלום זה לזה, ומחשיכים את האור בלילה, ואסורים בלימוד תורה משמח, ואילו ביום הכיפורים החובה היא להתענות בלבד, אבל מחוץ לחמשת העינויים הוא נחשב ליום חג, ולובשים בו בגדים נאים, ויושבים על הספסלים, ושרים בו ומברכים לשלום וכמובן שעוסקים בתורה בלא הגבלה, לא בהקשר לעינוי, יום כיפור אסור במלאכה ככל דיני שבת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה