עוג ומיטתו
עוג ומיטתו
בדברים (פרק ג פסוק יא), הנה ערשו ערש ברזל הלא היא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש. ע״כ.
הרמב״ם במו״נ, כידוע, מיישב עניינים רבים הגורמים למבוכה אצל האנשים ההולכים אחר ההגיון והמדע מחד ומחוייבים לתורה ולמצוות מאידך, ובין השאר ביאר גם את עניין מידותיו של עוג.
הנה, חרף כך שלפעמים התורה באמת ובתמים מתבטאת בלשון גוזמה והבאי, כגון בדברים פ״א פכ״ח, ערים גדולות ובצורות בשמים, או בנביא, עמוס פ״ב פ״ט, אשר כגובה ארזים גובהו, וכפי שכבר אמרו חז״ל עצמם במסכת תמיד (דף כט ע״א), דברה תורה לשון הבאי, מכל מקום התיאור לגבי עוג, שעל פניו נראה מוגזם ומופרז למדי, באמת אינו כזה.
המיטה של האדם תמיד גדולה ממידתו, שכן אינה כמו בגד אשר צריך להיות לפי מידה, אלא צריכה להיות נוחה לאדם לזוז ולנוע בה, בכניסה אליה וביציאה ממנה.
לרוב, גודלה של המטה גדול בשליש ממידת האדם עבורו נועדה, דהיינו, שאם מידת המטה היא תשע אמות, הרי שהאדם הישן בה הינו בגובה שש אמות או קצת יותר.
משום כך, הפירוש הנכון לביטוי באמת איש, נראה, באמת אדם רגיל דעלמא, ואין הכוונה ביחס לאמתו של עוג עצמו, שהרי אילו היה גובהו של עוג פי ששה מגודל אמתו, הייתה צורתו בלתי פרופרציונלית בעליל לצורת אדם אשר גובהו הינו פי שלושה מגודל אמתו.
לפי האמור עולה, כי היה איפה גודלו של עוג כפול מגודל אדם רגיל, שש אמות לעומת שלוש, ואמנם גודל זה חריג הוא, אך מכל מקום אינו בלתי נמנע:
תגובות
הוסף רשומת תגובה